להלן תקציר הפרק הקודם: שמתי פעמי לתל אביב מאיזור השרון בלי אוטו, בחום הלוהט של אוגוסט. ריצה מתנשפת לרכבת, התמקחות מביכה עם נהג מונית בתל אביב, פגישה עסקית ממוזגת והכרות מקרוב עם המאהל שהיה שומם בבוקר כי החבר'ה הולכים לעבוד.
פרק א' במלואו בלינק הבא:
מפגש עם חולדאי
התרשמתי מהיצירתיות, הקופירייטינג והעיצוב של עיר האוהלים – ניגשתי להינפש בקיוסק ששמו "רוטשילד" במרכז השדרה. בעודי מזמינה כריך עם חביתה ואבוקדו ומיץ תפוזים סחוט (טעים!) צדה עיני דמות מוכרת שעמדה בתור. דומה לראש העיר חולדאי. קראתי לעברו: "רון" – האיש הגיב אלי – אמנם רון חולדאי בחולצת פולו מפוספסת. הוא יצא לרחוב לשוחח ולשכנע את המורדים שיתפנו מרצון ונתקל דווקא בי. "אתה באמת רוצה לפנות אותם?" שאלתי "מה את חושבת שהם יחיו כאן שנים?" ענה לי ומייד התחרט ואמר "אני לא אוהב התקלות כאלה". לא הרפיתי: "פינוי שלהם יגרור לדעתי אלימות" אמרתי "זה מה שאת חושבת" הפטיר לעברי ראש העיר תוך שהוא מתרחק "הם לא יתפנו מרצון" חזרתי והתעקשתי. "הם מהווים מטרד לשכנים, הצעתי להם מקום אחר והם מסרבים" ענה כשגבו כבר מופנה אליי . הוא העדיף על פני בחור עם רסטות ופתח עימו בשיחה. כשישבתי כבר עם הסנדוויץ' של קיוסק "רוטשילד" ניגש אלי חולדאי, לחץ את ידי ונעלם.
דיקלה – זו שהכינה לי בקיוסק "רוטשילד" את הסנדוויץ' לא העיזה לפנות לחולדאי אבל היא ביקשה שאעביר לו שאלות הבאות:
1. למה אתה מאשר רק בניית בנייני יוקרה בתל אביב
2. מה אתה עושה עם כל הארנונה כשפלורנטין, אלנבי, ושאר מרכז העיר, שכונת התקווה ושפירא כל כך מוזנחים
מאחר שראש העיר נעלם – שאלותיה של דקלה נותרו תלויות ועומדות באוויר. אעביר אותם לדובר – אולי נקבל תשובה.
פציעה בעת מילוי תפקידי
עוד סיבוב במתחם האוהלים בשליחות הממלכה ובום – נתקע לי ברגל ברזל חלוד שהיה תקוע עמוק באדמת השדרה.
הפצע כאב וזלג דם. פשפשתי בזכרוני מתי עשיתי לאחרונה חיסון טטנוס וחזרתי לדיקלה בקיוסק "רוטשילד" שהסבירה לי איך מגיעים לבית המרקחת הקרוב – פינת יהודה הלוי נחמני. דידיתי לכיוון הזה. היה חם ועל המדרכה בתל אביב אין הרבה הולכי רגל, לעומת זאת, יש מידי פעם צילצול פעמון אופניים שמסמן לפנות את הדרך לרוכבים.
מחר – פרק 3 בהרפתקאות בתל אביב. מפגש עם נורמה ותמר – רוקחת מיתולוגית ובתה
