אומנם הייתי צריכה לסיים בתחילת אוגוסט. ופעמיים דחו לי בגלל כדוריות לבנות נמוכות. וגם הפעם הייתי על הקצה וכבר תיכננתי עם ליטל האחות ההורסת מהמחלקה שתדבר עם האונקולוגית שתוותר לי על טיפול 12. אבל את האמת בתוך תוכי רציתי לסיים כמו שצריך. כי אני הרי שמה לב לפרטים הקטנים. אני רוצה להפרד כמו שצריך, להודות למלאכיות באסותא רמת החייל על הטיפול המסור והאישי. לחבק את ליטל שהרימה אותי כל פעם שנפלתי, שחיבקה, צחקה וחיזקה. כמו שאמרתי יש אנשים טובים באמצע הדרך שנקרים בדרכי רק צריך לפתוח את הלב ולראות אותם. הם נמצאים בכל מקום.
ועם כל ההתרגשות אני מתקשה לשמוח. כולם מסביבי מאושרים זהו סיימת את החלק הקשה. ואני עדיין חושבת על כל החלקים שלפניי. מבחינתי עד שלא אהיה אחרי הכל לא סיימתי כלום. רוצה לעבור את הניתוח, רוצה לראות את תוצאות הבדיקות, רוצה לדעת אם צריך הקרנות או לא. רק אחרי שאשלים את התהליך עד סופו אוכל לשמוח, כי אני לא משאירה קצוות פתוחים.
אז לבנתיים זהו טיפול אחרון ודי!!!
שלב א׳ מאחורי ואני מוכנה במלוא הכוח לקראת שלב ב׳ (ניתוח)
וכל מה שנשאר לי זה לבעוט בעמוד אומנם נקשרתי אבל יאללה ביי שלא נתראה לעולם!!!!