ובסוף צריך להיפרד…מוקדש בהמון אהבה לקבוצת נערות שהנחתי במהלך 3 השנים האחרונות…
הגיע הזמן להיפרד… כבר חודשים אני מנסה לחשוב איך אני עושה את זה …
אז לפני הכול אני חווה תהליך פרידה, כואב, עמוק, חודר… לא פשוט לשחרר את הילד שלך אחרי 3 שנים. אבל אין ברירה… בכל זאת אני אמורה להיות המבוגר האחראי 🙂 .
החלטתי לעלות על הכתב ולנסות להיזכר מה בעצם היה לנו … פורימון, ט"ו בשבט, ערבי גאלה למינהם, סדרי פסח, חנוכה, ערבי דו קיום.
ואני … אני שואלת שאלות… מה עשיתי נכון? איפה טעיתי? מה ואיך אני צריכה לעשות בהמשך…
ייצרנו קבוצה עם תחושת אינטימיות , פתיחות , הכלה והכול בזכותכן.
מנסה לחשוב על מה דיברנו במהלך השנים? בעצם על מה לא! היה לנו הכול ובעיקר הייתה התבגרות, גדילה , התפתחות.
ושוב אני , מה קרה לי? אני… צחקתי, בכיתי, שמחתי וכעסתי, הייתי מתוסכלת ומאושרת, הייתי גאה, ביקשתי סליחה, סלחתי.
הייתן לי למורות דרך, לימדתן אותי מה זאת אחריות, אהבה ודאגה, סבלנות, התמדה ובעיקר לימדתן אותי מה היא קבלה , הבנה ושייכות.
לימדתן אותי כי לא תמיד צריך להגיד הכול … מספיק רק להסתכל ולהקשיב מעבר…
לימדתן אותי שהרבה פעמים הרבה יותר קל לשים מסכה ולחייך כשבפנים יש מערבולת אין סופית של רגש.
לימדתן אותי מה הוא חוסר אונים, לימדתן אותי כי אני לא יכולה לשנות את העולם אך אני תמיד יכולה להמשיך לנסות ואולי בדרך גם קצת להשפיע…
בלא מעט מקרים לא היו לי את התשובות ובכל זאת בטחתן בי. אפשרתן לי לראות את העולם דרככן.
התברכתי, אני ברת מזל ומאושרת.
האמנתן, בטחתן, הקשבתן, התייעצתן, הפנמתן, השתניתן והאמת פשוט התבגרתן.
פתחתן לי דלת לחיים שלכן ואני כל כך סקרנית הצצתי עוד ועוד. כמו אוצרת אומנות , אצרתי סיפורי חיים מופלאים שרק התחילו להיכתב ויהיו בהם עוד כל כך הרבה מחיקות, שינויים, הוספות…
הכול רק מתחיל אצלכן!!!
תודה רבה לכן על היותכן אתן ועל ההזדמנות לאסוף סיפורי חיים וכמובן על האפשרות ועל הרשות שהענקתן לי לאהוב אתכן.
מילה