הנה עוד שיעור לחיים שקיבלתי בחודשיים האחרונים: לפעמים פשוט צריך ללכת עם תחושת הבטן ולעשות; פשוט לעשות דברים מבלי לחשוב עליהם יותר מדי. כשראיתי שאחת מחברותיי לפייסבוק פרסמה שוויקימדיה ישראל (הגוף שעומד מאחורי ויקיפדיה הישראלית) ועמותת "ויצ"ו" עורכים תחרות לכתיבת ערכים בוויקיפדיה, מיד נרשמתי. האתגר לא היה פשוט. ויצ"ו וויקימדיה בחרו 150 נשים פועלות, יוצרות ומובילות בכל תחומי החיים ובכל הרבדים (תקשורת, תרבות, צבא, מוסיקה וחינוך) ועלינו היה לבחור אחת מהן ולכתוב עליה.
המשימה כביכול הייתה נראית לי מאוד פשוטה, הרי אני כותבת כל הזמן. אך לא שערתי שאצא למסע אל עצמי. ככל שחקרתי עליה ברחבי האינטרנט ושוחחתי עימה שעות ארוכות בטלפון, גיליתי מלחינה מדהימה ואחת מהנשים החזקות ביותר שאני לפחות מכירה (אחרי אמא שלי כמובן). היא העניקה לי מתנות קטנות בדמות תובנות ושיעור לחיים: תמיד להישיר מבט קדימה, תמיד לעשות את מה שמרגיש הכי נכון ואני הכי מאמינה בו. לא לוותר על מה שחשוב באמת גם אם מדובר ביוקרה, כסף ומעמד. אני מוקירה לה תודה על כך שפתחה בפניי את הלב.
המלחינה ילנה סוקולובסקי נולדה במוסקבה בשנת 1967 להורים מרינה סקבקוב פילוטוף ואנטולי פילוטוף. אימה אף היא מוסיקאית ובוגרת "האקדמיה על שם צ'ייקובסקי" ואביה היה כלכלן.
את דרכה במוסיקה החלה כשהייתה בת ארבע בלבד כשלמדה לנגן על פסנתר. על אף שהיותה בת למשפחה מוסיקלית, סוקולובסקי לא למדה מוסיקה במסגרת פורמאלית עד הגיעה לכיתה ז'. מורתה הראשונה לפסנתר, והמורה טובה ביותר לטענתה הייתה סבתה. הייתה לה גם מורה פרטית לפסנתר שהכינה עבורה תכנית מותאמת אישית בראש ובראשונה יוהאן סבסטיאן באך, אחר כך, תרגומים [Atudes} וחיזוק הטכניקה, לאחר מכן נגינת סונטות – בעיקר מוצארט ובטהובן, ולבסוף, נגינת יצירות רומנטיות הטומנות בחובן רגשות, מלודיה והרמוניה. בין המלחינים שניגנה סוקולובסקי בשלב זה היו צ'ייקובסקי, רחמנינוב וגלאזונוב. אף על פי שלמדה נגינה בביתה, הייתה סוקולובסקי מוזמנת למבחנים ארבע פעמים בשנה.
כשהייתה בת עשר רכשו לה הוריה מינוי לתיאטרון "הבולשוי" במוסקבה שבו שמעה את כל היצירות המוסיקליות הקלאסיות והמון אופרה. הם גם רכשו עבורה מנוי לקונסרבטוריון ה"בולשוי זל", מנוי להצגות ומופעי מוסיקה ב"אקדמיה על שם צ'ייקובסקי" ולכל התיאטראות במוסקבה, וכך הנחילה לה משפחתה את האהבה למוסיקה בפרט ולקלאסיקה בכלל. בנוסף, זכתה סוקולובסקי לבקר בילדותה גם בתערוכות צילום, מוזיאונים ונסיעות קיציות לאוקראינה, בלרוס, לטביה וגאורגיה.
עד הגיעה לגיל 15 למדה סוקולובסקי בבית ספר ציבורי כללי וניגשה למבחני המוסיקה ארבע פעמים בשנה. כשהייתה בת 15 סיימה את הכיתה השמינית ומיד החלה את לימודי התואר הראשון במוסיקה ומכאן נפרשה לה דרכה המוסיקלית.
את התואר הראשון שלה למדה סוקולובסקי ב"אקדמיה למוסיקה על שם צ'ייקובסקי". בתחילה התמחתה בנגינה על פסנתר, אך לאחר זמן קצר עברה להתמחות בתיאוריה של המוסיקה ולמדה במגמה זו ארבע שנים.
בסוף השנה הראשונה ללימודים, הבינה סוקולובסקי כי היא שומעת בראשה מנגינות שאינה מכירה, אך מכיוון שהייתה קרובה למשפחתה, התביישה לספר על כך לאימה או למישהו מבני משפחתה. לבסוף, כשסיפרה על הדבר לאימה היא ביקשה ממנה להשמיע לה קטע כך, מהשנה השנייה ללימודים, למדה סוקולובסקי בחוג לקומפוזיציה באקדמיה ובמהלך השנה כתבה יצירה קטנה משלה. לאחר מכן היא החלה לכתוב מוסיקה בכל הזדמנות, דבר שלא היה נהוג כל כך באותה התקופה עבור נשים.
בגיל 21, כאשר סיימה את לימודיה במכללה היא אמרה לאימה שבכוונתה להמשיך ללמוד לתואר שני במחלקת הקומפוזיציה. אימה טענה שזהו עולם של גברים, אך לבסוף טען אביה כי זוהי אולי הדרך של ביתו להזדמנות שווה. גם בעלה של סוקולובסקי, שהייתה נשואה לו מזה שנה, תמך בהחלטתה.
סוקולובסקי אמנם לא למדה באופן רשמי בכיתתו של המלחין הנודע אדיסון דניסוב במהלך התואר השני במחלקת הקומפוזיציה. אך בפועל סיימה את לימודיה בכיתתו והדבר פתח לה צוהר להשתתפות בפסטיבלים וקונצרטים. את הסימפוניה הראשונה שלה כתבה עם דניסוב יחד.
בשנה החמישית ללימודיה, שלושה חודשים לפני שסיימה את התואר השני, הייתה סוקולובסקי מוזמנת ל"אקדמיה על שם רובין" בישראל ללמוד בכיתתו של המלחין מארק קופיטמן. לאחר חודשיים חזרה למוסקבה, וכשחזרה נודע לה כי למורה האהוב עליה אדיסון דניסוב, הייתה תאונה והוא אינו יכול ללמד עוד. אך מכיוון שדניסוב רצה עבורה את הטוב ביותר, הוא שלח אותה לסיים את לימודיה בגרמניה. כך, בספטמבר 1994 טסה סוקולובסקי לעיר ריינסברג להשתתף בפסטיבל הבינלאומי למלחינים. בפסטיבל סיפרה סוקולובסקי לפרופסור אנס פאול גדריך כי היא תלמידתו של דניסוב. גדריך התעניין מאוד בסימפוניות שחיברה עד כה והתזמורות ניגנו אותן בפסטיבל. סוקולובסקי שהתה בגרמניה למשך שבועיים.
מכיוון שהחומרים שכתבה היו מעניינים ובעלי פרספקטיבה, הזמין אותה גדריך לשבועיים נוספים בסוף אוקטובר של אותה השנה ללמוד בכיתתו, שם היה עליה לכתוב קונצ'רטו למיתרים, הפעם ללא פסנתר. הדבר שסוקולובסקי לא ידעה הוא שכתיבת הקונצ'רטו למיתרים הייתה בחינה שאותה עברה בהצלחה. היא ממשיכה ליצור ולכתב מוסיקה מאז ועד לשנים האחרונות. על שלושים דנות הפעילות של ילנה סוקולובסקי לחצו כאן לערך האנציקלופדי כפי שמופיע בויקיפדיה.