היום לפני שנה סיימתי את הקורס שהתחיל את הבלוג הזה: דיגיטליות בעסקים של לאומי וסלונה. 7 מפגשים של נשים עצמאיות, הרצאות מעשירות ונטוורקינג.
במפגש האחרון התבקשנו להציג בדקה וחצי איפה העסק שלנו יהיה בעוד שנה. אני – שבדיוק יצאתי מתקופה מאוד קשה (עיינו בפוסט מלפני שבועיים) – ידעתי וקיוויתי שהעסק שלי הולך לבחון את עצמו מחדש בדיוק עוד שנה. עמדתי מול 50 נשים עצמאיות ובמקום לספר איפה העסק שלי יהיה וכמה התקדמתי – סיפרתי שעוד שנה אני אתחיל מחדש.
הרבה אנשים מפחדים מהתחלות חדשות, אבל נראה שאצלי זה עובד בדיוק הפוך: אני מכורה לזה. תנו לי להתחיל מחדש, כל יום. תנו לי להרגיש את חוסר הוודאות כלפי מה שאני עדיין לא מכירה, וללמוד על עצמי ועל יכולות ההסתגלות שלי בכל פעם מחדש. תנו לי לעשות כל יום משהו אחר, מאתגר, שונה, עם אנשים חדשים, במקום חדש.
כולם מדברים על ייעוד, על איזשהו חיפוש אחר הדבר האחד הזה שיעשה אותנו מאושרים, ש"לא נצטרך לעבוד יום בחיינו" כי אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים. אני לא בטוחה שאצל כולם הייעוד הזה קיים, לפחות לא בצורה אחת. יכול להיות שאצל חלקנו הייעוד מורכב מתקופות בחיים, וברגע שאנחנו מגיעים אליו, הוא הופך להיות משהו אחר לגמרי.
עוד חודש וקצת אני שוב אתחיל מחדש, הפעם בקצה השני של העולם, עם תינוקת בת חצי שנה, בלי להכיר – לא את המקום, לא את האנשים, ובלי בכלל לדעת מה המטרה שלי בכל הסיפור הזה (בניגוד לתום שנוסע ללמוד). אבל עם כל מה שלמדתי להכיר בשנים האחרונות, אני יכולה להגיד בוודאות – ההתחלה הזו תביא איתה דברים טובים.