מי בכלל דיבר על אהבה?

מי בכלל דיבר על אהבה הוא הספר החדש של אורית רז.
רז היא סופרת ילדים ידועה, והרומן הזה הוא בעצם סיפרה הראשון למבוגרים.
(…) היא תולשת את השביס מעל לראשה, נחיריה רוטטים ומעוררי חמלה. אור שמש הבוקר החיוור חודר מבעד לחלון הפתוח, צונח על שיער השיבה המהודק אל עורפה בפקעת, מאיר את פניה המוארכים, הרזים, את האף הדק, הנשרי.
עור הקרם שלה הולך ומתבהר מתחת לכרית הפודרה שהיא מעבירה עליו בתנועות קצובות, פודרה עם מקדם הגנה, כי השמש הישראלית עלולה לעשות בה שמות, ולאישה עור פנים הוא בכל זאת נכס שצריך לשמור עליו. כשאני חושבת על החיוך הערמומי שריצד לה רק אתמול על השפתיים, ועל העיניים שלה, שנצצו, מתכווץ לי הלב בחזה מרוב צער.
זה היה כשחזרה מהמקובל הזה מויאל, הקורא לה בקפה.
"יהיה בסדר, רוחל'ה," קרצה לי רגע לפני שנכנסה לחדר של אבא, פוסעת על בהונות, "בעזרת השם, אחרי שמויאל בירך אותי, את תראי שייצא מזה טוב."
כך נפתח הספר הזה.
רגע – מה לי ולזה?… חשבתי לעצמי שקיבלתי את הספר ממערכת סלונה לביקורת.
אני, שגדלתי בחינוך השיתופי, ילדת ההתיישבות העובדת, שהספיקה כבר לומר לא להצעת נישואין אחת, להשיב בחיוב לשנייה ולהתגרש כמה שנים לאחר מכן. נכון, גם אני, בדיוק כמו גיבורת הרומן – אוהבת לכתוב. גם לי יש יחסים מורכבים עם אמא. טוב, בעצם, למי לא? אבל לא חשבתי שאתחבר לסיפור שמתרחש בעולם כל כך שונה מעולמי שלי: משפחה חרדית, שומרת מצוות, שמגדירה היטב לדור הבא את האסור והמותר. לי, אף אחד מעולם לא הגדיר דבר. לא שזה היה קל יותר לבחור ולהחליט החלטות כך, אבל ככה זה היה.
גיבורת הספר מתמודדת עם הרצון לתמרן בין עולמה הפנימי, העשיר, המלא בסתירות, דחפים, פחדים ורצונות, לבין העולם בו גדלה והרצון הבלתי פוסק לרצות את הסביבה. את עולם הערכים הסובב אותה, משפחתה ובעיקר את אמא שלה. הקונפליקט אינו פשוט ומגיע לשיאים שאולי גיבורת הספר לא יכולה הייתה לדמיין בכלל, אם לא היו פשוט חלק ממציאות חייה שלה.
הסופרת טווה את העלילה בחוטים של קסם. הדמויות הולכות ומתפתחות לאורך הרומן המרתק שכתבה, והקונפליקט הולך ומתגבר. האם הוא נפתר? איך? האם לרווחתן של הדמויות? את זה, תצטרכו לגלות בעצמכם.
אני נהניתי מאוד מהכתיבה המשובחת והסגנון המקורי. ממליצה בחום על הספר הזה.
שלכם,
איזמרלדה.
מי בכלל דיבר על אהבה?
מאת אורית רז. הוצאת ספרית פועלים. 272 עמודים. 88 שקלים.