את קמה בבוקר, אומרת לעצמך "זהו! היום בערב אחרי העבודה/לימודים/השכבת ילדים, אני הולכת להתאמן".
ואז מתקרבת השעה וצצות להן המחשבות "וואי התחיל כבר להתקרר", "כבר חשוך בחוץ", "וואי זו כבר השעה לסדרה האהובה עלי"
ואז את נכנסת למקלחת — למיטה— לישון.
אז רוצה להגיד לך שכל המשפטים האלה, הם בהחלט הופכים אותך ליצור אנושי קשה נורא לצאת מאזור הנוחות.
אז איך בכל זאת מתקדמים מכאן?
אתן לך את הטריק שאצלי עבד, כי בואי נאמר, אני התברכתי בגנים לא צרים במיוחד.
הפנמה והבנה שכושר גופני זה לא כיף- כן, בוא נאמר את המילים הנכונות, לא כיף להתאמן. הרבה יותר כיף לשבת בבית קפה למשל.
אבל-
וזה אבל גדול, כושר גופני זה כיף אחר כך, זה עושה תחושה נעימה בכל הגוף בזכות הורמונים שמפורשים כאשר אנו פעילים גופנית, זה מפתח את הביטחון לחיים, נותן כלים לחיים, אנרגיה ובעיקר שמחה.
אז את שואלת את עצמך מה לעשות בעצם בפרקטיקה?
תגווני-תנסי יוגה,פילאטיס, קבוצות ריצה, קבוצות הליכה, קבוצה בפארק,קרוספיט, אקרובטיקה אולי? מאמנת אישית אולי חברה או אימא? מוסיקה טובה שרק את אוהבת.
תזכרי תמיד – הגוף שלך יודה לך אחר כך, ומה אנחנו ללא הגוף שלנו?
