קראו לו פיני שער. הוא לבש חליפת טרנינג שחורה עם 3 פסים לבנים בכל צד, הייתה לו משרוקית מתכת שהתנדנדה בכבדות מצד לצד, היו לו משקפי שמש שחורים ואני כמעט משוכנעת שאף פעם לא זכיתי לראות את צבע העיניים שלו, אבל סימן ההיכר האמיתי שלו היה קיסם עץ תלוי בצד הפה. פיני שער היה המורה שלי לספורט.
הייתי בת 9 וחצי כשעברנו מת״א לפ״ת, אני לא אתפלא אם היה אפשר לבלבל ביני לבין קבבון טלה מדושן באותה תקופה. נכנסתי לכיתה החדשה באמצע השנה, ידעתי שאני הולכת לכבוש אותם, אני רוני כהן אהיה הילדה הכי מקובלת בכיתה, כל הבנים יציעו לי חברות כבר ביום שישי הקרוב במסיבת מקלט שאארגן ואין בכלל ספק לגביי מי הולכת להיות התלמידה הכי טובה בכיתה… זה היה בידים שלי, אני נשבעת ואז הגיע הצלצול…
״פיני, יש ילדה חדשה בכיתה, באיזה טור היא?״ צווחה אחת הילדות שלימים הודחה ל״לא מקובלים״. פיני ניגש אליי והביט בי דרך העדשות השחורות. ״את טובה בספורט?ֿ״ הוא שאל אותי וכל ילדי הכיתה החדשה ציפו לשמוע את התשובה שלי. נאלמתי דום. איך אני אמורה להגיד פה, קבל עם וכיתה חדשה שאני לא טובה במשהו. בשקט בשקט, שכלל לא מאפיין אותי צעדתי בראש מורכן אל סוף הטור, תוהה למה הוא עושה לי את זה?! למה עכשיו?! בדיוק אחרי ששמעתי את הבנים אומרים בהפסקה שהם מסמפטים אותי???
במשך השנים אמא שלי כתבה לא מעט פתקים לכל מורה לספורט שחלף בדרכי. כאב לי הראש, קיבלתי מחזור, ההורים מתגרשים, אבא עזב את הארץ- כל תירוץ שמעורר אמפטיה ויכול להפריד ביני לבין עשיית ספורט היה רלוונטי וחוויה מתקנת סירבה להגיע במשך שנים… לא זומבה, לא אירובי, לא מדרגה, לא פילאטיס ולא ספינינג הקפיצו אותי לראש הטור בכל מה שקשור לספורט, עד שיום אחד התחלתי לרוץ. זה נשמע כמו אגדה, אבל זו האמת…
זה התחיל מהליכות מהירות בים כדי לרדת במשקל, עבר לריצות קצרצרות והיום כבר 4 שנים שזה נראה בדיוק אותו הדבר, 3 פעמים בשבוע, 40 דקות, לא יותר ולא פחות, לא מהר ולא לאט, לא להשתפר ולא להתחרות, לא עם פרטנר ולא בחשיכה ושלא ימליצו לי לשנות את המסלול שאני רגילה, כי עד שכבר הצלחתי להגיע לזה, אני פשוט לא אתמודד עם שום שינוי…
יום בהיר אחד, הגיעה הצעה לרוץ 10 ק״מ עם נבחרת הנשים של adidas שהכותרת שמתנוססת מעליה היא find your more. רק אלוהים יודעת למה, אבל אמרתי לזה כן ותוך ימים ספורים מצאתי את עצמי לבושה באאוטפיט היסטרי של adidas ומוקפת בקבוצה העונה לשם adivas של עוד 24 נשים עוצמתיות וחדורות מוטיבציה ומאמנת 1 שיש לה את כל הכוח לדחוף אותנו לרוץ על הכל…
בימים האחרונים אני שומעת לא מעט: ״כל הכבוד לך, איזו אמיצה את, וואו אני גם רוצה! עשית לי חשק״, מה שאנשים לא יודעים זה שרעדו לי הביציות להגיד את ה״כן״ הזה. ביום בו צעקתי i do, המראתי גבוה גבוה בכדור פורח מעל שמי ת״א וזרקתי ממנו את כל החששות, הלחצים וסימני השאלה לגביי היכולות שלי להצליח… כשנחתתי וחזרתי למציאות, היא הייתה מתוקה מאי-פעם, קופסא היסטרית, ששמי מתנוסס עליה, ובה זוג נעלי ספורט עתירות סטייל המתינה לי וקראה לי לבוא, ממש כאילו היא מכירה אותי ויודעת מה דיווה אמיתית צריכה כדי לרוץ על הכל… ועל זה נאמר go adivas!
