אז מסתבר שלאבד סבתא זה קשה בכל גיל, גם בגיל מופלג כמו 33..
סבתא נוכחת, שהייתה שם בשבילך בטוב וברע,
ידעה לומר ביקורת וגם מילה טובה.
תמיד בשליטה, תמיד חזקה, שום דבר לא נסתר מעינה הפקוחה.
סבתא שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים, כמו השמש שזורחת, כמו מים זורמים,
ופתאום משתנים סדרי עולם, ואת אינך, לעולמים..
המבוגר האחראי נטש את המערכה ונשארנו אבודים.
סבתא יקרה, נפרדת מהחיים בדיוק כמו שחיית אותם-
בשקט, בצניעות ובענווה,
לא הפרעת לאף אחד, לא רצית להכביד, להיות למעמסה.
רגע אחד היית פה, וברגע הבא בעולמות אחרים..
נותרת צלולה עד הרגע האחרון, וגם ברגעייך האחרונים!
השבת את נשמתך לבוראה בביתך, במיטתך, בשלווה,
וממנה יצאת ישר אל תחנתך האחרונה-
שיירת מלאכים צחורים מלווים את מיטתך,
ביראת כבוד.
משפחה אוהבת צועדת בעקבותייך,
מלאת הוד.
ובטוח שהרגשת זאת והתמלאת בנחת ובגאוות יחידה על יוצאי חלצייך,
סבתא יקרה, רק בקשה קטנה לי אלייך-
שמרי עלינו מלמעלה בדאגה, לפחות כמו ששמרת מלמטה..
להתעניין בכל אחד ואחת, ולהעתיר בתפילה על כולנו מלמעלה.
היי שלום סבתא יקרה!