שיחות רבות עם מועמדים, שיחות עם אנשים בכלל, שיחות ברשת, אנשים כותבים פוסטים, מעלים הגיגים, שאלות וכולם לשמחתי סובבים סביב יחסים.
אולי כי אני מבקשת ומחפשת את זה אז זה נמצא שם סביבי. אולי כי אני מהרהרת בזה שוב ושוב אז אני רואה את זה בכל מקום, אבל אני רוצה לקוות שלא.
אני רוצה לקוות שיש עוד אנשים כמוני שואלים ששאלות על יחסים בין אישיים, על תקשורת בין אנשים ועל שיח אמיתי ולא וירטואלי.
זה כל כך רלוונטי בעידן הטכנולוגי שבו אנו חיים, עידן שבו הכל וירטואלי, הכל מיידי.
עידן בו השיח הפך להיות סביב הווטסאפ, המסנג'ר, פייסבוק ובכלל כל הרשתות החברתיות למיניהן עיוותו משהו ביחסים הבין אישיים.
הדור הצעיר שנולד בעידן הטכנולוגי מתקשה בקיום קשרים מתמשכים, ארוכים, רגשיים. כל מה שכרוך בקשר עין, שיחה ארוכה ועמוקה, קשר ארוך טווח נראה כי הוא קשה עבורם עד כמעט בלתי אפשרי.
הם נולדו לתקופה שבה הכל מהיר, הכל טקסטואלי, הכל נמדד בכמות הלייקים שהם מקבלים והעולם מתמוטט כאשר לא מתייחסים להודעה שכתבו ברשת או לתמונה שהעלו באינסטגרם.
אצלנו המבוגרים יותר שנולדו "בעידן הקרח" אני צוחקת כן אל תקחו את זה אישית גם אני שם…. אבל אני כותבת עידן הקרח כי השינויים כל כך גדולים ומשמעותיים,
הם כל כך מהירים ואינטנסיביים שנדמה כאילו שנות ה-70 הם בגדר עידן הקרח.
בכל מקרה אנחנו עלולים להרוס לעצמנו בדיוק באותה המידה את מה שנבנה במשך שנים. אותן היכולות: ליצור ולקשור בין אנשים, לראות את האחר, להבין סיטואציות חברתיות מורכבות, להשתלב בהן בקלות.
היכולת להכיר אנשים חדשים ליצור קשר עין, להתאהב, לחזר, לחוש כל רגש במלוא עוצמתו ולא באמצעות אימוג'י הוא לא מובן מאליו מסתבר.
מבט על ילדי המתבגר ועל חבריו מראה תמונה עגומה על חוסר היכולת לשוחח, סתם כך, שיחות חולין. הישיבה המשותפת שלו עם חבריו בחדר כל אחד מול המסך שלו ושקט שם בחדר.
מדי פעם נזרקת איזו מילה לחלל האוויר, אך רוב הזמן הם בוהים במסך וזה נראה להם הכי טבעי בעולם והם לגמרי לא מבינים ממה אני נדהמת. וזה עצוב.
האם חשבתם על האפשרות להעניק לילדכם מתנה ולנתק אותם למשך כמה ימים בשבוע מהמסך? האם חשבתם על האפשרות לשמש מודל לחיקוי עבור ילדכם ולהתנתק ממסכים כאשר אתם בבית? כאשר כולם בבית?
מניסיון אישי ממליצה לכם לנסות. זה יחולל ניסים בילדים ובכם. למה? כי פתאום צריך לדבר 🙂
ללמד ילדים לדבר, להסתכל בעיניים, להביע רגשות, לנהל שיחה ארוכה, להתקשר במקום לשלוח הודעה היא משימה שתזכה אותם בהרבה נקודות זכות בעתיד.
לראות את הדרך ולא את הפסגה, להבחין באנשים שהולכים בה, לראות את מבטם, להרגיש את שמחתם או כאבם, לפתח מערכות יחסים ארוכות, מחייבות הם כישורים חשובים עבור ילדכם.
זכרו, בכל נתיב אשר הם יבחרו ובכל מקום אשר הם יהיו בו היכולת שלהם להצליח מעל ומעבר תהיה בזכות האנשים.
בחיים זה הכל יחסים. שלכם באהבה,
נעמה