אני מראש מתנצלת על הביקורת שאתם עומדים לקרוא עכשיו על ספרו החדש של ג'ון גרין (שבעצם הוא ספרו הראשון, שפשוט רק עכשיו תורגם לעברית), "מחפשים את אלסקה". היא תהיה מסוג הביקורות שאתם פשוט תצטרכו להאמין לי, כי כל ניסיון לתת דוגמאות למה שחשבתי על הספר יעשה לו ספוילר ואני ממש לא רוצה לעשות את זה.
אז בואו נתחיל במה שכן אפשר לספר: מיילס האלטר הוא נער בן 15 שחי בפלורידה עם הוריו. מיילס הוא נער דחוי חברתית, שכדרכם של ילדים נטולי חברים, מוצא מפלט בחברתם של ספרים. וכך הוא פיתח לעצמו תחביב: לשנן מילים אחרונות מפורסמות. משום כך הוא חובב מושבע של ביוגרפיות, ויעדיף לקרוא ביוגרפיה של סופר מאשר את הספרים שאותו סופר כתב.
מיילס מחליט ללכת ללמוד את השנתיים האחרונות בתיכון בפנימייה יוקרתית שבה למד גם אביו, בעקבות המילים האחרונות של המשורר פרנסואה רבלה, "אני יוצא לחפש אחר האפשרי". "בגלל זה אני עוזב. כדי שלא אצטרך לחכות עד המוות בשביל להתחיל לחפש אחר האפשרי", הוא מסביר להוריו בתחילת הספר.
השותף שלו לחדר בביה"ס החדש הוא בחור בשם צ'יפ מרטין, המכונה "המפקד". מרטין מכיר לו את החבורה שאליה הוא משתייך, שכללת גם נער ממוצא יפני בשם טאקומי ואת אלסקה.
אלסקה ("הבחורה הכי לוהטת בכל ההיסטוריה האנושית", מגדיר אותה מיילס כשהוא רואה אותה לראשונה. אם היא היתה שומעת איך הוא מחפצן אותה היא לא היתה עוברת על זה בשתיקה) היא נערה עם תודעה פמיניסטית מפותחת, מצבי רוח קיצוניים וסיפור חיים קצת מסתורי. לפחות בשלב הזה של הסיפור.
וזה הדבר היחיד שאני יכלה להגיד. מכאן תצטרכו לסמוך עליי.
מספרים לי שג'ון גרין נחשב סופר לנוער, אבל אני לא לגמרי בטוחה שהייתי ממליצה על הספר הזה לילדים בני פחות מ-18. כי מצד אחד יש בו איזושהי תמימות מקסימה, וכולם שם תלמידים טובים למרות שהם שותים ומעשנים ומדברים גם על מין ועל סמים. מצד שני, הם שותים ומעשנים ומדברים על מין ועל סמים.
אבל השורה התחתונה שלו טובה, ואם הקורא הוא מספיק צעיר ועוד לא מקולקל, הספר גם יכול לשנות תפיסת חיים. קוראים מבוגרים סתם יהנו ממנו מאוד.
ודבר אחרון, אהבתי אותו הרבה יותר מאשר את "אשמת הכוכבים". אני לא כל כך זוכרת כרגע מה הפריע לי ב"אשמת הכוכבים", אולי זה שהגיבורים, ובעיקר הגיבורה שלו, היו מתחכמים מדי. זה לא המקרה ב"מחפשים את אלסקה". סיימתי אותו תוך 3 ימים (זמן שיא מבחינתי) ונהניתי מכל רגע.
"מחפשים את אלסקה" / ג'ון גרין, הוצאת הכורסה * ידיעות אחרונות * ספרי חמד, 267 עמודים