הבוקר הזה של סוף אוקטובר, עם התחזית ההזויה לסופות וגשמים והטמפרטורה הלא מותאמת של 30 מעלות, שלחו אותי בכובד ראש אל מגירת הנעליים. שאלתי את עצמי מה נועלים במזג אוויר טרופי שכזה?
זה צריך להיות זוג נעליים שיתאים לגשם, אבל גם שישתלב עם אאוטפיט קליל (כי חםםם). סריקה מהירה של המבחר (ויש מבחר) העלתה שכפכפים משום סוג זו לא אופציה, גם לא סניקרס מבד (כי בוץ וזה), וגם שום מגפיים לא יתאימו כאן עם לבוש קייצי כזה…
בסוף איתרתי מוקסינים (שכמעט ומסרתי!) אי שם במעמקי המגירה. אמנם לא מהפייבוריטים אבל בהחלט עושים את העבודה עם האאוטפיט שבחרתי.
בשלב הזה הייתי צריכה לעצור לרגע כדי לנהל עם עצמי דיון קטן שיזכיר שיש לי שפע של נעלים במגירה ואין באמת צורך לקנות עוד זוג לימים שכאלה כי הם כל כך מעטים במקומותינו. הפשאניסטה, מכורת הנעליים שבי מיד מחתה בתוקף אך לאחר שכנועים הסכימה. לפחות לבינתיים.
זה המקום להודות שיש לי חולשה רצינית לנעלים. ועם יד על הלב- למי כאן אין? כמי שהיתה הבעלים הגאה של עשרות (ואולי אף יותר) זוגות נעלים, אגלה לכן שהסוד בדרך לגמילה היה להתחיל לעבוד כמעצבת בחברת הנעלה מקומית. לאחר ימים רבים של עיסוק מתמשך בסוליות, גפות, אימומים וכל היתר, די מיציתי את העניין. ואכן עצמת ההתמכרות פחתה, אבל הפטיש נשאר. מאז הספקתי להיפרד מהעקבים כמעט לחלוטין ובגדול להעביר הלאה את כל מה שלא נוח או לא משתלב עם כלום.
היום, בעיקרון ההתמכרות בשליטה, אבל מה לעשות שלפעמים הזוג הנכון פשוט עושה את כל האאוטפיט??
*בתמונה: מצילומי הקולקציה הראשונה שעיצבתי.
צילמה: עדי שובל סמדג'ה
》》》 לעוד פטפוטי סטיילינג וסוגיות אופנה – הצטרפו אל קבוצת הסטיילינג בפייסבוק “זוהרות”
לתיאום פגישות ייעוץ סטיילינג והזמנת הרצאות שלחו לי הודעה: 052-3794494
עקבו אחרי כאן:
תודה שקראתם
זוהר שובל
