רוני ידעה שיש דברים שהם לא מקובלים, שיכולים להיות מוזרים בעיני אחרים. כמו למשל, הפרחים שהיא אהבה לשים על שערה.
יום אחד, כשטיילה רוני בשדה היא ראתה משהו זוהר בין הפרחים. היא חשבה שאולי זו פיה והיא התרגשה מאוד.
ובאמת כשהתקרבה היא ראתה, כמו שרוני קיוותה בכל ליבה, שזו פיה. כשהיא היתה ממש לידה, הפיה אמרה "הי רוני". רוני הופתעה הכיצד יודעת הפיה את שמה?
הפיה הציגה את עצמה בשם סימה, שם שקבלה בגלל מילות הקסם שלה להגשמת משאלות. היא הסבירה לרוני, שהיא נותנת לילדים מילות קסם, שמסלקות לחשים של שדים. היא הוסיפה והסבירה, שהיא לא ממש נותנת את מילות הקסם, אלא עוזרת לילדים לגלות אותן בעצמם.
כשרוני בקשה ממנה שתתן לה רמז, הפיה בקשה ממנה לשזור פרחים בשערה וללכת ככה הביתה. אך, לרוני לא היה אומץ. הפיה הבטיחה לחזור שוב, כשרוני תמצא את האומץ שלה והתעופפה לדרכה.
בלילה ביקר אותה השד, שהתגלה כמי שלוחש לה בקביעות שהיא לא יכולה…
למחרת מיהרה רוני לשדה, כדי למצוא את סימה הפיה ולספר לה את אשר קרה לה בלילה. אך, סימה לא היתה שם. היא הבינה, שכדי לפגוש בה שוב היא תצטרך להפגין אומץ ופיזרה פרחים על שערה.
סימה הופיעה ורוני ספרה לה את אשר התרחש בלילה עם השד. סימה הסבירה לרוני, שהשד לוחש לילדים את הנורא מכל, שזהו לחש עוצר כל רצון, ושתפקידה הוא לעזור לילדים לסלק את הלחש שלו.
כדי לעזור לרוני, סימה בקשה ממנה ללכת עם הפרחים בשערה. אך רוני מהרה לפזרם. רוני פחדה ממה שיגידו לה ההורים, השכנים, הסבים…
סימה הסבירה לרוני, שזה מה שהשד לוחש לה, ששמו המלא הוא "מיה- גידו". שבגלל המה יגידו, היא לא עושה דברים שהיא רוצה לעשות, ואם היא תצליח להחליש את הלחש של המה יגידו, היא תמצא את האומץ שלה. אבל, אם היא לא תצליח לעשות זאת, יקרה דבר נורא- היא לא תגשים את משאלותיה וכשתגדל היא אפילו לא תזכור שיש לה משאלות.
הפיה אמרה לה, שאנשים תמיד יחשבו מחשבות, ויגידו כל מיני דברים. אבל מה שהם אומרים או חושבים, לא קשור אליה. רק היא יודעת מה בא לה לעשות, ושהיא יכולה לעשות מה שבא לה. שהיא פשוט תעשה את זה.
רוני התחילה להבין והיא הרגישה שאושר גדול מציף אותה…
היא חזרה הביתה חופשיה ואמיצה.
מאז, הלחש "מה יגידו" נחלש בראשה של רוני, אבל הוא עדיין מגיע לפעמים, במיוחד לפני אירועים חשובים. ואז היא קוראת לסימה, שמזכירה לה את מילות הקסם: "עשי מה שבא לך".
ספרה של אורית דנין, נקרא גם אגדת זן. זן, הינו ענף בתורה הבודהיסטית הנפוץ בקוריאה, יפן וויטנאם ומבכר את המעשה על פני הכוונה, בבסיס דרך הזמן ניצב התרגול הממשי מעל המחשבה, ואורית מתרגמת את התורה המעמיקה הזו לאגדת זן קסומה לילדים, באופן הממחיש את הרעיונות המורכבים/פשוטים, כדי שהקורא יוכל להפנים אותם וליישם אותם.
באמצעות אגדת הזן, אורית מלמדת את הקוראים הצעירים (ואולי גם את הבוגרים יותר 🙂 ), כיצד להתמודד עם אחד החששות הגדולים שלנו כבני אדם החיים בחברה- מה יגידו עלינו. כיצד לא להיות שונים ולא להיראות מוזרים. הקוראים הצעירים מבינים, שחשוב לעשות את מה שאנחנו אוהבים וחולמים. שתמיד אנשים ידברו ויגידו, אבל זה קשור אליהם ולא אלינו. וכשנלמד להיות אמיצים, נוכל להיות חופשיים ומאושרים.
מאחלת לכם ולילדכם קריאה מהנה ואמיצה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
