לא, אף אחד לא דורך לי על היבלות בשאלה שכזו להיפך השאלה הזאת מפי הרבה אנשים מעלה את היצירתיות, נותנת כיוונים חדשים למי שעד לא מזמן היתה מורה וכיום אלוקים יודע מה….
לשאלה הזאת אני עונה כרגע אני ב"חופשת לידה" ולמי שבאמת מתעניין לדעת אני מסבירה את הדילמות, החששות וכו' וכו'.
אז כרגע כלום אני ב"חופשת לידה" כפוייה. לא אף אחד לא כפה אותה עליי אלא אני על עצמי, אבל ההרגשה לא שונה. התחלתי את חופשת הלידה מוקדם לכן רשמית היא כבר נגמרה, אבל אני מרגישה שזה לא בסדר לשלוח את הילדה למעון לפני שיעברו 3 חודשים ככה שאני דיי מתכרפנת… לא נורא יעבור…
מצד שני כשאני מסתכלת על הזמן הזה אני מבינה שהוא חשוב לי.
זהו זמן למחשבות, זמן לאגירת כוחות, זמן לבדיקה מה באמת עושה לי טוב בחיים, זמן לעבור על הימים הקודמים של חיי לנסות לזרוק את הרע, כלומר למחוק את השפעתו הרעה עלי ולקחת את נסיון החיים העצום שקיים בתוכי בגללו.
זהו זמן שבו מותר לפעמים לשקוע קצת בייאוש, להרגיש את חוסר התקווה, להתפלש ברגשות שהיומיום הלחוץ מלא המשימות דוחק הצידה, לא מותיר להן זמן וכוח.
זהו זמן שהרגשות המודחקים הללו שצפים מכורח הזמן הרב המופנה למחשבות מוצאים לעצמם ביטויי, מתבררים ובעזרת הרבה רצון טוב נעלמים. לא, נעלמים זאת לא ההגדרה הנכונה, אלא מכוונים לעשייה ברוכה שתעלים אותם.
אפשר להשתמש ברגשות תסכול / חרדה / אשמה וכדו' כדי להתדרדר להתחפר במיטה ולא להתקדם לשום מקום ולעומת זאת אדם חכם יחפור בהם יראה מה המקור שלהן וימצא את הדרך הטובה לנתב אותם לכוחות, להפוך אותם לדבר מצמיח, ליכולות שיסייעו לו להתקדם לעבר ה"אני" האמיתי שלו ולעבר הכיוון הנכון אליו הוא צריך לשאוף.