"הבעל שלי אומר שלא מתאים לי לטייל בדרום אמריקה" היא שיתפה אותי באמירה של אישה שכל כך רוצה לטוס לחו"ל ולהצטרף לטיול תרמילים של הבן שלה, אבל נאלצת לוותר על החלום, היות ובעלה יידע אותה שהיא לא תיהנה בסוג טיול שכזה. "רגע, רגע, ומה את חושבת?"
החלטתי לא לוותר ולהתלבט אם להתערב או אם זה מענייני , אבל החלטתי שכן. אם היא כבר שיתפה אותי חשוב לי להגיד לה בדיוק מה דעתי בנושא. "מה את אומרת? את הרי את מכירה את עצמך הכי טוב!" הוספתי כיוון מחשבה שהיא ללא ספק לא דמיינה שיגיע מתישהו אם בכלל "אני לא יודעת" היא ענתה ספקנית. "עדיף שאת תדעי על עצמך מה הכי מתאים לך. מה את אוהבת? דרום אמריקה היא עולם ומלואו. ואולי באמת בהתחלה זה ייראה לך מלחיץ ומאיים ואחר-כך פתאום תגלי שזה הטיול שהביא לך הכי הרבה אתגר והרפתקאות והוסיף צבע , אומץ וגילויים חדשים על עצמך, על הבן שלך, הקשר שלכם ועל הסביבה שתבקרי בה . שזה שהוא הבעל שלך זה עדיין לא אומר שהוא יודע יותר טוב מימך מה נכון לך,ובכלל תמיד יש הפתעות. תמיד את יכולה להפתיע את עצמך ואחר- כך אולי גם את בעלך..".
ואז חשבתי על זה. על כמה פעמים בחיים שלנו החליטו בשבילינו או יידעו אותנו נחרצות מה מתאים לנו להיות. מהם הבחירות הנכונות ביותר עבורנו. מה ללמוד? אפה לעבוד? איזה מקצוע יהיה ריווחי ו"הולך טוב יותר בשוק". ממה לא נתפרנס ולא שווה ללמוד אותו כי אי אפשר ללכת איתו למכולת. איפה עדיף לטייל. כמה ילדים לעשות כי "שניים זה לא משפחה" ואם יש לנו שלושה בנים אז צריך גם לעשות בת, שיהיו משני המינים…( מעניין שפגשתי משפחות שבחרו להביא "רק" שני ילדים ונראו לי הרבה יותר מאושרות ותומכות ממשפחות שבחרו להביא שישה…)
לפעמים אחרים חושבים שהם יודעים להחליט טוב יותר עבורנו. ואם אלה ההורים שלנו או הבנזוג שלנו אז נטיית ליבינו מופנית לידיעה שהם מכירים אותנו הכי טוב ויודעים מה הכי טוב עבורנו. "רוצים את טובתנו. "רק רוצים שיהיה לנו טוב". ואז בגיל 50 או במקרה הטוב בגיל 40 ( הרבה פעמים "לא עלינו" אחרי התקף לב, או גילוי של סרטן מתפשט…) אנחנו מגלים "להפתעתנו" שאנחנו לא חיים את החיים שלנו. שהתחתנו עם הבנזוג הלא נכון, רק כי לחצו עלינו או כי רצינו ביטחון כלכלי. שלמדנו את המקצוע הלא נכון כי הסביבה דרשה ולא רצינו לאכזב. לא היה לנו כוח "להילחם". אז אמרנו "בסדר, אני אלמד להיות מורה, גננת, עורך דין או רופא, כי אני רוצה שההורים שלי /בעלי/אשתי יאהבו אותי ויהיו גאים בי. ופתאום אנחנו חוטפים "זבנג" לפנים כי אנחנו מגלים שעשינו הכול. אבל הכול. חוץ ממה שאנחנו רוצים ואוהבים באמת…
