כבר יותר ממאה שנים אזרחי העולם רגילים
שארצות הברית שולחת חיילים למלחמות.
כך היה במלחמת העולם הראשונה אז ארצות הברית הצטרפה
באפריל שנת 17 למדינות ההסכמה נגד מעצמות המרכז בראשות גרמניה.
גם למלחמת העולם השניה הצטרפה אחרי שנתיים בדצמבר שנת 41
מספר ימים אחרי ההתקפה על פרל הארבור. הצטרפה ארצות הברית לבעלות הברית באירופה נגד גרמני ונגד יפן במזרח.
במלחמת קוריאה בין צפון קוריאה לדרום קוריאה ארצות הברית הייתה בצד של הדרום. היו מספר כ 600000 חיים מדרום קוריאה בחיזוק של כמעט של חייל של ארצות הברית כנגד חייל של דרום קוריאה. כלומר זו לא הייתה עזרה מינורית אלא פשוט שותפות של שני כוחות כמעט זהים בגודלם במלחמה שהייתה הרחק משטחה של ארצות הברית. דגל ארצות הברית היה גם לחיילים שלחמו במלחמת וייטנאם שוב הצפון נגד הדרום. שוב ארצות הברית בעד הדרום הפעם דרום וייטנאם.
ארצות הברית ניהלה שתי מלחמות מול עיראק אז ארצות הברית ניהלה קואליצית מדינות במלחמה הראשונה לשחרור כווית מהכיבוש העיראקי במלחמה השניה המטרה הייתה לחסל את שלטון סדאם חוסיין.
אולי ארצות הברית החליטה שאין לה רצון להקיז דם של חייליה לטובת מלחמות שלא שייכות לה. לא מדובר רק בהקזת דם מטבע הדברים כי ניהול מלחמות כאוך גם בהוצאות עצומות.
עתה ארצות נסוגה מגבול סוריה עיראק שכבר ברור לכל שטורקיה תפתח מלחמה מול כוחות כורדיים בסוריה.
אין כאן קרב שווה כוחות לטורקיה יש טנקים ומטוסים מתקדמים לכורדים אין מטוסים אין מערך טילי נ"מ אין טילי נ"ט.
ובכל זאת ארצות הברית נסוגה תוך שהיא מותירה את הכורדים בני בריתם לחיסול או להחלשת דאעש לבד מול כוח עודף.
כל מדינה רוצה לדעת שבעת צרה כשהיא מותקפת מכל עבר מול כוחות עדיפים תהיה מדינה שתתן לה יד. יד זה אומר טנקים מטוסים תחמשות וכן לעתים גם חיילים עשרות אלפי חיילים או מעבר לזה. מעבר לכוח הפיסי שהצטרף זה מפיח תקווה.
נכון להיום מדינות מוכנות להטיל סנקציות כלכליות על המדינה התוקפת
זה יעיל לטווח ארוך אבל בטווח הקצר זה לא עוזר למדינה שנאנקת מול כוחות עדיפים.
זו החלטה של הנשיא הנוכחי טראמפ להסיט כוחות מסוריה מול מתנגדים דמוקרטיים ורפובליקנים יתכן ומדיניות זאת תשתנה בעוד שנתיים או שש שנים תלוי בתקופה כהונת טראמפ. ויתכן שאותה דרך תשמר.
מי יהיה יחליף את ארצות הברית? יתכן שקואלציית כוחות ממספר של רב של מדינות או מדינה אחרת תתפוס פיקוד על עוולות שיכולות להתרחש בעולמנו
