"לרקוד עם הר הגעש"- יצחק קינן, ספרי ניב הוצאה לאור

"לרקוד עם הר הגעש"- יצחק קינן, ספרי ניב הוצאה לאור

"מחול הכוכבים הוא מחול החיים,
וכמוהם אנו מחוללים כדי לשרוד.
יש כוכבים שריקודם חכם,
וכוכבים אחרים ירקדו כל חייהם בצעדים מגושמים ולעולם לא ירקדו כהלכה.
הכוכב שלנו גרגר אבק, וגופנו אבק של גרגר.
ובאבק הגרגר הזה מתחוללות גלקסיות, כמו גלקסיות היקום.
ככל שנעמיק אל תוכנו, נבין טוב יותר את היקום הסובב אותנו.
אנחנו כנראה על סף פענוח חידת קיומנו.
ואם לא יתרחש אסון קוסמי, והאנושות תהיה עוד אפיזודה חולפת,
עוד נאלף ונלמד את היקום
לחולל מחולות שמעולם לא חלם לרקוד…"

זהו ספר מבריק, מתוחכם,
כתוב בשפה גבוהה, פיוטית ומעוררת לא מעט תהיות על החיים.
ספר שרק לקראת סיומו הבנתי דברים שקראתי בתחילתו ותהיתי לגביהם…
זהו ספר על זוגיות,
על שחיקה,
משולש אהבים הזוי…
בשילוב של לא מעט ארועים אקטואליים כמו
מלחמות, פיגועים, בנים חיילים, דאגת הורים, שכול…

קובי, גיבור הספר, מוצא את נחמתו בריקודי העם.
מראה מעגל הרוקדים משכר אותו.
עם ישראל, בני כל הגילים,ותיקים ועולים חדשים, מן העיר ומן הכפר, דתיים וחילוניים,
אשכנזים וספרדים, רווקים, נשואים וגרושים, רוקדים יחד מחולות מזרח ומערב,
לשירי כל הזמנים והפועלים.
קובי רוקד מאז היה בן עשר כאשר נאלץ לעלות בגפו לארץ ממרקש שבמרוקו.
הוא הגיע למחנה בוכה מגעגועים להוריו ושם פגש את הרוקדים וילדה שהזמינה אותו לרקוד.
מאז מצא בריקוד נחמה.
נאחז בריקוד כדי להיאחז בחיים.
הוא מוצא את המחול כמחבר, בעל סגולות החלמה.
קובי מגייס את בנו, נפרד מאישתו ובאותו היום פוגש על רחבת הריקודים את בקי, אדומת השיער.
בקי, ציירת, גייסה אף היא את בנה ונפרדה מבעלה.
מאז פגש את בקי , חש קובי איך היא ממלאת בו את ריק בור הבדידות שכרה לעצמו.
היא מאירה את אופל מחילותיו.
הוא שאף כי יום יבוא והם יפליגו את כוכבים רחוקים וילמדו אותם לרקוד את המחולות שלהם ואף ישפרו את מחולם…
קובי הופך לקבצן אהבות,
כל פעם כשחש שהיא דועכת….
חיפש כמטורף אהבה חדשה…
השפע הזמין כל כך שעל רחבת המחול, בהחלט מבלבל.
ואז פגש בלי, בת 40, נשואה שיצאה לרקוד כדי "שיהיה לה אוויר"..
לי דומה מאד לבקי וכששואלת אותו למה בחר בה,
הוא עונה לה שבדיוק כמו שנשים בוחרות מאהב הדומה מאד לבעל, בחר בה היות והיא דומה מאד לבת הזוג הקודמת שלו.

זהו סיפור על אהבת ריקודי העם.
זו תופעה שקשה להסביר אותה…וכנראה שמי שלא שייך לעולם מחולות העם יתקשה עוד יותר להבינה..
יש יחשבו כי זו התמכרות,
כי זה לא נורמלי שאדם מבוגר עוזב בית, משפחה והולך לרקוד….
לטענתם זו בריחה מאחריות…
ויש שיענו כי אם להתמכר… אז עדיף למחול,
למרות שזו בסך הכל שינוי בסדרי העדיפויות.
רחבת הריקודים מעצבת זוגיות אחרת,
אלו מפגשים בלתי אפשריים של חתך מייצג של כל עם ישראל.

ממליצה מאד לקרוא
יפעת ארניה