חברה באחת הקבוצות בפייסבוק 
למטפלים בחולי אלצהיימר ודמנציה העלתה פוסט ובו ניסתה לבדוק עם החברים בקבוצה האם הם יכולים לראות משהו טוב או חיובי במחלה? מכל כיוון שהוא…
זו בהחלט שאלה מאתגרת. הרי ליווי של אדם עם דמנציה כרוך בכל כך הרבה תסכול, עצב, כעס, חוסר אונים. כל כך הרבה קושי יש בדבר הזה, שלפעמים ממש בלתי אפשרי לחוות משהו חיובי. ודווקא בגלל זה כל כך אהבתי את השאלה, וכל כך התרגשתי מהתגובות.
גם אם אני לא אדם שמחפש את החיובי בכל דבר, הנה מישהו מפנה לי זרקור לכיוון אחר… ואם אצליח להתגבר על הזעזוע שאולי אחוש (דבר טוב בדמנציה? ובטיפול בדמנציה? אין ולא יכול להיות!!!), אוכל להתאמץ ולהתחיל לבחון את העניינים מזווית אחרת…
אולי למדתי להיעזר באחרים?
אולי למדתי לדבר על הקשיים שלי, על הרגשות שלי?
אולי הקשר שלי עם המשפחה התחזק?
אולי הקשר עם האדם הדמנטי הפך לקשר חם יותר, קרוב יותר?
אולי מצאנו יותר הזדמנויות לצחוק ביחד, לבכות ביחד, ובכלל – להיות ביחד?
אולי השכחה גורמת לפחות כאב?
אולי הסרת מחסומים מאפשרת שיחות עומק יותר מבעבר?
אולי גיליתי חוזקה בעצמי ובבני משפחתי שלא הכרתי קודם?
אולי גיליתי חברים אמיתיים?
ועוד ועוד…
אין עוררין שהמחלה גורמת להרבה כאב, לאדם ולקרובים לו.
אבל כמו בכל דבר קשה בחיים, מציאת איזשהו פן חיובי יכולה לעזור בהתמודדות ולהגביר קצת את האור.
האם אתם מצאתם משהו חיובי אצלכם או אצל אנשים שהכרתם?
מוזמנים לשתף…