מחר מתחילת שנת הלימודים, לא באחד בספטמבר אלא בשניים בספטמבר. המורים והילדים זכו לעוד יום חופש – חסד אחרון.
לאחר הרבה שנות הוראה, פרשתי והתאריך כבר לא משמעותי עבורי כמורה אלא כסבתא: שבעה נכדים מתחילים את שנת הלימודים ואחד מהם עולה בשמחה וקצת דאגה לכתה אלף, ואני דווקא שמחה שהצלצול כבר לא מלווה אותי וקובע את סדר יומי.
כפנסיונרית, אוכל לקום בשלווה ולעסוק בתחביב העיקרי שלי בשנים האחרונות – כתיבת ספרי ילדים.
אבל הערה קטנה בענייני חינוך שבהם עסקתי כל כך הרבה שנים. האם באמת יבטלו את שיעורי הבית? מקווה מאוד שלא. מקווה שיחשבו כיצד להפוך את מתן שיעורי הבית לפעילות משמעותית ולא לעונש לילדים ובעיקר להוריהם. ביטול השיעורים הוא פתרון קל ופסול. הרבה יותר קל לבטל מאשר לחשוב על דרכים יעילות ונעימות למתן שיעורי בית, לבדיקת שיעורי בית ובעיקר, ללמידה דרך שיעורי בית. משימה בלתי אפשרית? ממש ממש לא!!!
מתכננת לכתוב מדי כמה ימים בנושאים הקרובים ללבי: חינוך, לימוד אנגלית, ספרי ילדים, ילדים, נכדים, פרישה וכו' וכו'…