קיבלתי החלטה. החלטתי להתחיל לכתוב את יומני היקר הראשון שלי אחרי שהבנתי כמה כולם רוצים לעזור, כמה כולם אומרים את אותו דבר רק במילים אחרות, שהבנתי עד כמה חשוב לשמור על מה שאתה מאמין בו, על הדרך, על תחושת הבטן, על ההיכרות שלך עם עצמך גם שנראה שאתה כבר לא אותו בן אדם שהיית.
בשנה האחרונה ניסיתי לחבק את העבר שלי ולומר לו שהגיע הזמן שיישב קצת בצד ויסתכל איך אני בונה את העתיד שלי. עבר מלא בחוויות, התנסויות, למידה, מלא בטעויות, לפעמים העבר שלי היה חסר יציבות, אבל מלא באנרגיות, משמעת עצמית, מוסר עבודה, דבקות במה שראיתי לנכון בשבילי, עבר מלא בחיים. וכמו שאמרתי, ניסיתי לשים אותו בצד כי הרגשתי שמשהו שם לא עובד ואפילו מפריע לי לבנות משהו חדש,מתאים יותר,חדשני יותר ומותאם למי שאני היום.
עכשיו תשאלו, מה הסיבה?
הרי העבר הוא חלק ממי שאנחנו היום. והאמת שאתם צודקים, עם זאת העבר הוא לא רק מי שאנחנו, הוא הכלי הכי גדול שמישהו יכול לקבל. יש בו הכל, יש בו את כל מה שרצית, את מה שחשבת, את מה שחלמת עליו, את כל היכולות שלך ואת כל החולשות שלך וכשאתה בונה תכנית לשנים הבאות, יש לך תשתית מצוינת להתחיל לעבוד על מה שהגשמת בעבר ולא מצליח לך היום.
למה הכוונה?
בגיל ההתבגרות, הייתי אלוף ישראל בשחייה, הייתה לי משמעת עצמית, מחויבות, מוסר עבודה מאוד גבוה, השקעתי את כל כולי, המוטיבציה הייתה בשמיים והתמדתי בשחייה מעל לעשר שנים. עם עבור הזמן, ניסיתי בכל דרך להתמיד ולעמוד בציפיות שנדרשו ממני בדומה לימים עברו רק כדי לשמור על הבריאות שלי, להרזות, ולהיכנס לשגרה נכונה. ידעתי שזה הכי נכון לי, ספורט מאז ומעולם עשה לי טוב, השאיר אותי חד וגרם לי לעשייה יומיומית מרובה ומספקת. לא יודע איך אבל תמיד שהתחלתי משהו, היה משהו אחר שבלם אותי, משהו שמנע ממני להמשיך את הדבר הזה שעושה לי טוב. אם הייתי חולה תוך כדי, או שצץ משהו ששינה לי את התכניות, משהו שהיה דחוף וחשוב יותר כרגע ממה שעושה לי טוב- תמיד זה היה תירוץ להפסיק, ובטח שהיה מוריד לי את המוטיבציה להמשיך. וכמו שהכרתי את עצמי, הייתי מחפש סיבה לכל דבר והמסקנה שהתקבלה הייתה שאני מסגל לעצמי דפוס של חודשיים ואולי שלושה שאני משקיע בעצמי מבחינה בריאותית, אוכל נכון, נרשם לחדר כושר, ישן טוב, עובד טוב, מלא באנרגיות ואז כמו דוב, נכנס לשינה ארוכה ועמוקה של שגרה יומיומית משועבדת לעבודה, בית, משפחה, קצת חברים ואוכל ללא גבולות- עד לפעם הבאה שיתעורר בי הצורך לעשות צעד נכון בשביל עצמי.
בתהליך עם העבר שלי, שבהזדמנות אשתף אתכם בו, הייתי צריך להבין שה"אני" של פעם הוא אותו אחד של היום רק בגרסה משודרגת יותר של ידע, ניסיון וכלים וכזה שמבין שהעבר לא באמת משנה את העובדה שיש לי עוד כמה עשרות שנים לחיות, ולחיות נכון.
אני זוכר את הרגע בו הבנתי את זה, שאני לא באמת יכול לחיות בעבר, שאני חי היום והיום זה מה שקובע, שהיום אני מייצר לעצמי עבר נוסף בעוד 20 שנה ואני יכול לייצר אותו אחרת.
כשזה קרה, ההבנה הזו, ההארה שפתאום הגיעה, שעלתה מן תחושה פיזית של מלאות, ביטחון, אמונה, שיש בך כוחות, של אש בעיניים והרבה מאוד תשוקה החלטתי שאני מסיים לעבוד כשכיר, הבנתי שמקומי בין הרבה מאוד יזמים אך בתחום החברתי, אתה פתאום מצליח לראות את הידע, את הניסיון שצברת, את האנשים שבנו אותך ואת כל מה שצברת ואגרת מהם ולרגע אתה נזכר שהיה לך חלום ושהוא עדיין שם, חלום ליצור משהו משלך שמושתת על ערכים בסיסיים שלך, שבוערים בך: אמונה באדם ובהתפתחות האישית שלו. כמובן שהערכים האלו נובעים מסיפורי האישי בילדות וכמתבגר והוטמעו היטב, היטב בכל אבר בגופי ומלווים אותי בכל צעד.
השנה הזו הייתה משמעותית ומאירת עיניים. התקבלו המון החלטות הרות גורל שהתחילו לבנות את העבר החדש שלי.
החלטות קטנות עם משמעות גדולה, קבעתי מטרות שנובעות מהערכים שלי, מטרות שימלאו את הערכים שאני מאמין בהם וזקוק להם כדי להצליח, מטרות שיבנו את הערכים שלי מחדש.
למשל, החלטתי לרוץ יחד עם חבר מדי יום באופן קבוע ב5:30 בבוקר, החלטתי (יחד עם אשתי כמובן) להביא לעולם- שיוולד בקרוב, החלטתי לשבת מדי ערב עם הילדים שלי, לקרוא יחד סיפור ואפילו לדבר על היום שהיה, החלטתי להיות מבין ופחות מובן, החלטתי לשאול את עצמי איך הקשבתי ומה שמעתי, החלטתי לעזור למתבגרים להשאיר אצלי את הקשיים שלהם ולשלוח אותם הביתה עם חיוך, החלטתי לעזור להורים להשתמש בערכים שלהם ולהיות דוגמה לילד שלהם, החלטתי לשאול יותר שאלות מאשר רק לתת פתרונות, ובעיקר הבנתי והחלטתי שהמשפחה היא מעל לכל. הכל הן החלטות שנועדו לבנות ערכים כמו משפחה, מחויבות, התמדה, נחישות, משמעת עצמית, ביטחון, הקשבה, ובעיקר תשוקה ממש כמו העבר שלי.
יש משפט שקראתי בספר ואם אני זוכר נכון, נלסון מנדלה אמר אותו; "מי נתן לך את הזכות להיות משהו טוב? ולמען האמת, איזו זכות יש לך שלא להיות?". המשפט הזה מלווה אותי בכל פעם שאני במשבר או שקצת קשה והוא תמיד נותן לי BOOST של אנרגיות ומראה לי בדיוק איך יהיה המחר שלי.
לקבל, להחליט, לגדול

הכתבה הבאה


מי אמר שלבן זה משמין?
מי אמר שלבן זה משמין?
איך הייתה הכתבה?
אוהב0
עצוב0
שמח0
עייף0
כועס0
מת0
קורץ0








