כמו שתמיד אני מספרת ילדות ביפו היא ממש לא פשוטה
אוכל טוב , ריחות שכנים שנכנסים בלי לדפוק בדלת ומקבלים טעימות
שכנות טובה – ערבים יהודים ,נוצרים ומה לא…
כולנו יחד בחצרות צוחקים ונהנים מריחות הפריחה באביב,קרח בקיץ -כזה עם פטל נעל כי לא היה כסף לקרטיבים…
מרק עדשים רותח עם קציצות בתוכו בחורף וסתם מרק עוף עם אטריות בסתיו …
על חומוס וחמוצים אין מה לדבר…
קלבוני השכן ליד אהב אותנו הילדים ותמיד פונקנו…
אז דבר היה כך.
ביום רביעי בערב הופיע דרלינג עם לפת יפה וגדולה ואמר
ידעתי שאת אוהבת אז הבאתי.
רק הוא לא ידע שספונטנית תכננתי לו נסיעה לכינרת והלפת מה איתה? תיבש בפינה ?
ממש לא
בצנצנת שיהודית נתנה לי ושכחה מקיומה כתכתי כמו הזקנות ביד לפלחים את הלפת המנוקה משורשים ושטופה
הוספתי פרוסת סלק קטנה לצבע
כוס חד פעמית חומץ
כף גדושה סוכר
ומים רותחים כשעל כל כוס כפית מלח
כף פלחי שיני שום מיובשות השלימו לי .
כשחזרתי מטבריה אתמול כבר ראיתי שיש משהו בגו …
היום פתחתי הצנצנת ובביס ראשון עלה בי ריח ילדות ואותם מראות ,טעמים
וחום של אנשי יפו …
הלפת של קלבוני …
זהו – שפכתי.
