זה לא סוד שאני אוהבת לאכול, הרי לא סתם הגעתי לעודף משקל של 20 ק"ג. כל כך אוהבת לאכול שאני מדרגת את האהבה הזו שלי בין חמשת האהבות הגדולות בחיי.
לעומת זאת – אני לא יודעת ולא אוהבת לבשל. ואם לכתוב בכינות גמורה – שונאת לבשל!!! יש לי יתרונות אחרים, "בלבוסטה" הוא לא אחד היתרונות הללו.
בשנה הראשונה למגורים המשותפים שלי ושל החצי השני שלי, חשבתי שאפשר לנהל בית בלי באמת לבשל. אכלנו בקטנה: הבאנו אוכל מההורים, קנינו קצת אוכל מוכן, אכלנו בחוץ, טיגנו חביתה עם כמה ירקות חתוכים. בקטנה…
העובדה שבדירה ממול גרה "מאמא" אמיתית הקלה על העניין. גרנו אז בנתניה, בבניין "רכבת" ישן, והמרחק בין הדלתות שלנו היה בדיוק שלושה צעדים. ה'מאמא' בישלה כל יום אוכל "אמיתי" ובייתי לשבעת ילדיה ולחצי השני שלה, שהיה חוזר כל ערב הביתה עייף ורעב, אחרי שנהג כל היום במונית השירות עליה עבד.
ומאחר והמרחק בין הדלתות היה כל כך קצר, הרי שגם הבית שלנו היה מוצף בריחות של הבישולים שלה, וכמובן שגם קיבלנו "טעימות" והוזמנו לארוחות משפחתיות רבות.
גם העובדה ששנינו הועסקנו במקומות עבודה שכללו חדרי אוכל לארוחת צהריים הקלה מאוד על ההבנה הזו.
כמה חודשים לאחר המעבר למגורים משותפים החצי השני יצא למילואים. ביום שהאחרון למילואים, כמה שעות לפני חזרתו המשוערת, דפיקה בדלת. אני כמובן החסרתי פעימה. כשפתחתי את הדלת, ראיתי את השכנה ממול. נשמתי לרווחה.
– "נו, הוא חזר?" שאלה ה'מאמא'
– "עוד לא הוא בדרך, בטח יגיע בעוד שעתיים או משהו כזה".
– "ומה בישלת?!" שאלה ה'מאמא' בהתרגשות גדולה ועיניים נוצצות
– "אאאאהההה. כלום"
– "מה זאת אומרת? הוא חוזר הביתה אחרי שבועיים שלמים ואת לא מחכה לו עם אוכל בייתי?"
– "לא… הוא אמר שהוא יביא פאלפל מהדרך…" פתאום הבנתי שנשמת הרווחה הייתה מוקדמת מידי…
– "טוב, כבר מאוחר בשביל בישולים. אני אביא לך משהו. אבל לפחות טגני בצל שיהיה בבית ריח של בישולים".
לא הרבה השתנה מאז, בעלי עדיין תורם כמה עשרות ימי מילואים בשנה, ואני עדיין לא אוהבת לבשל. אך השיעור הזה מלווה אותי מאז.
כל מי שמנסה לשנות אורח חיים ולאכול בצורה טעימה, נכונה ומקדמת להגעה ושמירה על משקל תקין יודע שאוכל שבושל בבית הוא אחד הכלים להגיע למטרה ולשינוי המיוחל. ומאחר והרבה תבשילים וסירים מתחילים בבצל מטוגן (אצל אמא שלי יש קבוע בצל מטוגן, לכל מקרה שלא יהיה), הרי שיש למצוא דרך אחרת להגיע לבצל המטוגן, שתהיה זולה ובריאה יותר.
אז כדי לא "לבזבז" נקודות יקרות על מה שמהווה רק כבסיס לאוכל, למדתי לטגן בצל בלי שמן!! (אין מה לעשות, כמדריכה בשומרי משקל עליי לא רק לדרוש אלא גם לקיים). ולבצל נטול השמן שלי יש טעם, צבע ובעיקר והכי חשוב – ריח של בצל מטוגן.
המצרכים הדרושים לביצוע ה"קסם הטיגון":
– בצל קצוץ (עם המאסטר סלייסר, כמובן)
– סיר או כלי בישול אחר (תלוי במה רוצים להכין)
– תרסיס שמן (למי שמעדיפ/ה בכל זאת להשתמש בשמן או שרוצה להתאמן, אפשר לבצע את אותו ה"קסם" עם כף או כפית שמן שנמרחה בעזרת נייר סופג בתוך כלי הבישול)
– כף
– כוס עם מעט מים.
שלבי ה"קסם הטיגון":
– להניח את כלי הבישול על הכיריים ולתת לו להתחמם מעט ורק אז לרסס אותו במעט תרסיס שמן או למרוח בכף או כפית שמן.
יש חשיבות לחימום הכלי כי אם התרסיס מתחמם יחד עם הכלי הוא נוטה להישרף ולהשאיר טעם לוואי לא נעים.
– לשפוך את הבצל לתוך הכלי ולערבב.
– וכמו שהגששים אמרו "שניה לפני…" שנדבק, לטפטף על פני כלי הבישול כף אחת של מים ולהמשיך לערבב. כל הזמן להישאר ליד הבצל לוודא שהוא לא נדבק ולהוסיף טפטופי מים לפי הצורך.
– לחזור על הפעולה האחרונה עד אשר מגיעים לצבע הבצל הרצוי.
קסם זה חוסך המון נקודות מבוזבזות ולא בריאות (שכן טיגון בשמן משאיר אותנו רק עם השומן וללא היתרונות הבריאותיים של השמן), ואם נחשוב על זה שכף שמן היא שלוש נקודות, ורוב הפעמים שמטגנים בצל משתמשים בלפחות 3-4 כפות שמן (ואני הייתי ממש קמצנים בהערכה שלי) הרי שמדובר בחיסכון לא קטן.
ואם כבר טיגנתי בצל, שלא נכין מרק?
מרק עדשים:
מצרכים:
בצל גדול
תרסיס שמן
כוס וחצי עדשים יבשות
ירקות חתוכים לפי הטעם (גזר, קולורבי, קישואים או כל ירק אחר באפס נקודות)
תבלינים: מל"פ, כמון, כורכום, שום גבישי
מים
אופן ההכנה:
"לטגן בצל" לפי ההסבר המפורט לעיל
להוסיף ירקות שאוהבים (אני שמה קוביות קולרבי וגזר וקולורבי)
לתבל בפלפל, מלח, כורכום, שום גבישי וכמון
כוס וחצי עדשים יבשות ושטופות (אני השתמשתי בעדשים ירוקות וכתומות שיתאימו לצבע הירקות, אבל כמובן שאפשר כל סוג של קטנית שאתם אוהבים: עדשים שחורות, גרגירי חומוס, שעועית וכו').
מים לכדי כיסוי
לאחר הרתיחה הראשונה, להוריד את הלהבה לאש קטנה ולהוסיף שלושה גבעולי סלרי חתוכים לחתיכות קטנות.
להשאיר את הסיר על אש קטנה לפחות לשעה וחצי.
במידת הצורך, אם מפלס המים ירוד יש להוסיף מים רותחים לסיר, אחרת תקבלו רטטוי.
ברבע שעה האחרונה לטעום ולתקן תיבול
לפזר למעלה חצי צרור כוסברה או פטרוזליה (לפי מה שאוהבים). אני לא קוצצת את הכוסברה כי לאחר שהמרק מוכן אני מוציאה את הצרור. למי שאוהב לאכול את עשבי התיבול, אפשר גם לקצוץ אותם ולפזר אותם בתוך המרק.
כל הסיר 16.5 נקודות (רק על העדשים, שכן כל השאר הוא האפס נקודות).
לפחות שש עד שבע מנות גדולות אז כל מנה היא פחות מ 3 נקודות (תלוי כמה מנות קיבלתם).
אז מה שלא תעשו, זכרו – לפני שהאהובים שלכם חוזרים הביתה – טגנו בצל, לפחות שיהיה ריח של בישול.