כל הסליחות האלה מבלבלות אתכם?
זה כאילו מובן שיש כעסים וצריך לנקות, למחול, לסלוח,
אבל, האם ניסיתם לעשות רשימה אמיתית של כל אותם מוקדים אליהם אתם יכולים לשלוח את נוצות המחילה?
אלה שעשו רשימה גילו שבהתחלה היא קצרה יחסית וככל שחולף הזמן היא מתארכת ומתארכת…
אחת המסקנות של מרבית העוסקים במלאכת זהוי הכעסים היא שהרגישויות והמטען מקורם בחוויות, משובים שחווינו בילדותינו ואספנו לתוך שק חיינו.
גלוי נוסף הוא שזו רשימה מעגלית יש שניגשים אליה מבפנים החוצה כלומר: מהילדות (הורים, משפחה) להוויה הנוכחית ויש המתחילים מאירועים וזכרונות בהווה ומגיעים פנימה.
אז למי בעצם אנו צריכים לסלוח ? להורים, למטפלות, לגננות, למורים, לחברים, לשכנים , לעמיתים בעבודה, לאנשים שפגשנו ואנו פוגשים ואולי לאלה שנפגוש ?
כל כך קל להעביר את המוקד מאיתנו לסביבה ולפזר את העומס.
אבל:
גיליתי שכל זה רק לכאורה. כי האדם שאנו צריכים לסלוח לו קיים, חי, נושם, כועס, נעלב והוא אינו זכרון.
בעצם אנו צריכים לסלוח לעצמינו.
לסלוח על שכל כך נפגענו, לסלוח על שכל כך כעסנו, לסלוח על שהחלטנו שאחרים בהתנהגותם ותגובותיהם משפיעים עלינו.
לסלוח על שחשבנו שאם נסלח לאחרים משהו ישתנה בנו והתאכזבנו.
להבין שאנחנו לא יכולים לשנות את האחר.
אנחנו יכולים לשלוט ולכוון רק את ההרגשה שלנו.
אנחנו אלה שמלאנו את השק ולא הם.
היכולת לבצע את הניקיון בתוכינו היא בידינו ולא בידו של אף אחד אחר.
אז אם אתם מהאספנים תחליטו על אוסף אחד פחות.
מה יכול לעזור לכם?
שאלו את עצמכם מה אני באמת רוצה?
מה הייתי עושה אילו לא הייתי כועס/ת נעלב/ת?
מה אני יכול/ה לעשות?
ועשו
רוקנו את השק!
הוא מכביד על ההתקדמות שלכם וההזדמנות לחוות את המסע הזה לא תחזור.
בהצלחה,
גמר חתימה טוב
ושנה של קלילות וזרימה,
נירה פרי
מאמנת אישית ומאמנת קבוצות,
מתמחה בהעצמת נשים במעגלי החיים השונים
חברת לשכת המאמנים