עיתוני כל העולם מדווחים בימים האחרונים על בגידתו של נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, עם השחקנית ז'ולי גאייה, וכפי שדווח זוגתו הנוכחית, ואלרי טריירווילר אושפזה עם דיכאון.
אני נורא רוצה להרגיש חמלה ואמפתיה כלפי טריירווילר (עד כמה שאפשר להרגיש חמלה כלפי מישהי שאי אפשר לדעת איך כותבים את השם שלה), אבל קצת קשה לי, כי זכרוני הארוך מתעקש להזכיר לי שטריירווילר עצמה היתה מאהבתו של הולנד כשזה היה נשוי לסגולן רויאל, אם ארבעת ילדיו, והוא עזב את רויאל לטובת טריירווילר.
כשאישה פנויה מנהלת רומן עם גבר נשוי, היא לכאורה לא עושה שום דבר לא בסדר. זה הוא שבוגד – לא היא. ובינינו, אם הוא לא היה בוגד איתה הוא היה בוגד עם מישהי אחרת. אני לא מאשימה אותה, ובטח לא מסירה אחריות מהגבר הבוגד הנאלח, אבל תסלחו לי שאני גם לא משתתפת בצערה. וחוץ מזה, מה עם קצת סולידריות למין הנשי? מה עם הזדהות עם האישה הנבגדת?
ואם לא סולידריות, מה עם קצת שכל ישר? גם אם האימרה "פעם בוגד תמיד בוגד" היא לא נכונה במאת האחוזים, ההנחה שדווקא איתך הוא ישנה את דרכיו הנלוזות ויחזור למוטב מעידה, בעדינות, על היכולת המופלאה של נשים לשקר לעצמן. קצת פחות בעדינות הייתי אומרת שהיא פשוט טמטום מוחלט.
אבל קארמה, כידוע, היא כלבה גדולה ועכשיו היא מלקקת לעצמה את הביצים ומרוצה מעצמה. אני מנחשת שגם סגולן רויאל מסתובבת בימים אלה עם כמה לימונים בכיס, כדי להצליח להסתיר את החיוך. ואני מאחלת לטריירוולר שתצא במהרה מהדיכאון ותמצא לעצמה גבר שלא שייך לאף אחת אחרת.