כמו משום מקום צצה ועלתה לנגד עיני דמותי. אני בת חמש עשרה יושבת מול המורה המזוקן למוסיקה לפני חברי וחברותי לכיתה. המורה משדל אותי לשיר לפי התווים במחברת שמונחת על השולחן "את צריכה להבחן היום…", אני מתנדנדת בחוסר נוחות וככל שהוא מנסה לשכנע ההתנגדות גדלה והמצוקה גוברת. כבר שלושה שעורים הצלחתי להימלט מרוע הגזירה, זהו היום זה היום. אני זוכרת שאמרתי לעצמי: "אני לא עושה צחוק מעצמי , האיש הזה לא יכול להכריח אותי לשיר אני מזייפת ". בכיתה היה שקט כולם דרוכים לשמוע את הביצוע של הנבחנת.
יישרתי מבט למורה ואמרתי: "איך אתה היית מרגיש אם היית קטוע רגל והיו מחייבים אותך להשתתף בתחרות ריצה? אני מזייפת וזו לא אשמתי". המורה ניסה עוד מספר משפטים לשכנע אותי וויתר. לא הרגשתי ניצחון, הרגשתי שאמרתי מה אני מרגישה וקיוויתי שהמורה הבין. האמת בהמשך קבלתי עובר ולא נדרשתי יותר להבחן כנראה הוא הבין. הבנתי גם שכשמרגישים שלא יכולים , מלים יפות ושכנועים רק מגרדים את המקום הנגוע ולא מניעים לפעולה אלא ההפך.
שנים לא חשבתי על האירוע הזה , עד שרונית (שם בדוי) בחורה שאני מאמנת לא נשואה שמאד רוצה בן זוג פרצה בבכי בספרה על הלחץ שמופעל עליה מצד אמה. "אין שבוע שבו היא לא חוזרת ואומרת את כל כך מושלמת , יפה, יש לך עבודה טובה , אז מה קורה איתך?מה את רוצה אביר … " זה כשזה נאמר ישירות אבל יש גם מתקפות עוקפות : "את יודעת שמעתי שהבת של…. מתחתנת" …. "רינה (שם בדוי) פגשה אותי והתעניינה מה קורה איתך…"
שאלתי את רונית מה היא מרגישה ותגובתה לא איחרה לבוא : "כעס, תסכול, לא מוצלחת לעומת אחרים, שמאוכזבים ממני, שלא מאמינים בי, לא מספיק שקשה לי חופרים לי בנשמה., זה מלחיץ משתק ואני באמת רוצה להיעלם ".
לשאלתי האם שיתפה בתחושה את אמה השיבה שלא "היא לא תבין, אותה רק מעניין שאני כבר אתחתן ואהיה כמו כולם"
שאלתי אותה אם היא יודעת איך אמה תגיב אם היא תשתף אותה. היא היססה והשיבה חושבת שכן. המשכתי: "האם את בטוחה?" ואז הגיעה התשובה "לא ניסיתי" "תנסי" השבתי . היא נעצה בי מבט . "מה כבר יכול לקרות ?" שאלתי, רונית חייכה: "מכסימום אדע מה היא חושבת על איך שאני מרגישה, ואולי אם תשמע תפסיק או לפחות תוריד את המינון." ומייד הוסיפה: "אני יודעת שהיא רוצה את טובתי אבל במה שהיא עושה היא גורמת לי ללחץ , לאי נוחות ואם אני חושבת על זה לתגובה הפוכה." תשתפי אותה במה שאת מרגישה ", השבתי.
המפגש הזה חבר אצלי למפגשים עם מתאמנות נוספות ה"תקועות" במקומות שונים בחיים ודווקא במקום הנמוך והכואב בו הן נמצאות מקבלות את ההערות שמבחינתן מגמדות אותן.המשותף חוסר התגובה או תגובה אגרסיבית מצידן שיוצרת אצל הצד השני אי בהירות.
אז מה אפשר לעשות?
המלצתי תגידו אם כואב, לא נוח לא נעים, מכסימום לא יעזור אבל תנסו,הניסיון שווה את המאמץ. לפחות תדעו שניסיתם.
ואתם דורשי הטובה המציעים עצות ומעבירים ביקורת : אני לא צינית, אני מבינה שזה בא מהמקום האוהב הרוצה את טובת הילד. עצרו וחישבו על כך שמה שנאמר יכול להתקבל על ידי הצד השני לווא דווקא כמו שאתם התכוונתם. והכי חשוב תבררו מה השני מרגיש ולא רק מה הוא חושב.
בחרתי להעלות את הפוסט הזה היום, ערב טו באב ולהקדיש אותו לבנות ולאמהות .
קבלו את איחולי שאהבה הקשבה והבנה יהיו חקוקים על הקשר ביניכן.
בהצלחה ,
נירה פרי
מאמנת אישית ומאמנת קבוצות,
מתמחה בהעצמת נשים במעגלי החיים השונים
חברת לשכת המאמנים