ההשפעה של "פרקליטיי אל איי"
בתקופת לימודיי בתיכון, אחת הסדרות הפופולאריות הייתה "פרקליטי אל איי". בעקבותיה, הפך מקצוע עריכת הדין להיות נחשק וסקסי. היו לי ציונים טובים, והחלטתי שאם זהו המקצוע הכי מבוקש – אלך ללמוד אותו. ואני מודה שתחומים אחרים כגון רפואה, פסיכולוגיה או תיאטרון לא משכו אותי, למרות שאם אני חושבת על זה – במקצוע עריכת הדין משולבים גם פסיכולוגיה ותיאטרון.
למדתי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. הלימודים היו מעניינים, ובמקביל אליהם עבדתי במחלקה לחקירות שוטרים – מח"ש, ביחד עם ורדה שחם, סגנית מנהלת המחלקה. קראתי את פניות האזרחים נגד השוטרים, והעבודה הייתה מרתקת.
לאחר מכן, בתקופת לימודיי באוניברסיטה, עבדתי בפרקליטות המדינה, במחלקה הפלילית. גם שם היה מאוד מעניין, ואחד התיקים הגדולים בזמנו היה של אריה דרעי.
בעקבות העבודה, נעדרתי מחלק מהשיעורים באוניברסיטה, ויצא לי לפספס כמעט את כל הקורס של דיני עבודה. בסיום הקורס עשיתי את המבחן, ולמזלי עברתי בהצלחה. בזמנו, עדיין לא ידעתי שזה יהיה המסלול המקצועי שלי.
סיימתי את לימודי המשפטים, והתחלתי לעבוד אצל הממונה על השכר במשרד האוצר בירושלים. זוהי מחלקה חשובה שבה נבדק השכר במגזר הציבורי. עד אז הייתה השתוללות בשכר הבכירים בעיקר בכל מיני מקומות עבודה ציבוריים, כגון בעיריות, והממונה על השכר דרש מהעובדים להשיב כספים עודפים. לעיתים הממונה דרש השבה גם מעובדים שמשכורתם הייתה נמוכה, ובמקרים הללו נטיתי לטובת העובד.
העבודה בהסתדרות
בשנת 2002 עזבתי את העבודה בירושלים לאחר שילדתי את בני, מאחר שהנסיעות לירושלים היו ארוכות ופקוקות. לאחר חופשת הלידה התחלתי לעבוד במחלקה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, ולפני כשלוש שנים עברתי למחלקה המשפטית של מרחב ת"א-יפו, בהנהלתו של גרשון גלמן.
העבודה מעניינת ומאתגרת. במסגרת העבודה השתתפתי עם נציגי ההסתדרות השונים בעשרות משאים ומתנים מול הנהלות של כל מיני גופים – האופרה, הסינמטק, הבנקים, בעלי בתי קולנוע, תיאטרון הקאמרי, תיאטרון בית לסין, תיאטרון הבימה, מוזיאון תל אביב, מוזיאון א"י ועוד.
בדרך כלל מטרת המשאים והמתנים הינה לחתום על הסכם קיבוצי בין ההנהלה, ההסתדרות וועד העובדים, שמטרתו היא לשפר את זכויות העובדים ולהגן עליהם מפיטורים.
בעבר התביישתי לדבר כאשר נכחו מולי למעלה משני אנשים, אבל הביישנות עברה במהלך השנים, והיום אין לי בעיה להופיע בבית הדין לעבודה, לחקור עדים, ולדרוש ממנכ"לים של כל מיני מוסדות לשפר את תנאי העבודה של העובדים.
מאחורי כל מכתב פיטורים עומד עובד
כחלק מעבודתי, אני מגישה תביעות רבות לבית הדין לעבודה. בתי הדין נוטים להביא את הצדדים להסכמה, וקודם כל הם ממליצים על הידברות.
אני מסכימה עם גישת בית הדין, ותמיד כשהשופטת ממליצה לצדדים להידבר מחוץ לכותלי בית המשפט, אני נענית לבקשתה.
לפעמים איננו מצליחים להגיע להסכמה, ומתנהל דיון. במהלך הדיון אני מבקשת מהעובד שאני מגינה עליו, ולעיתים גם מנציג ההסתדרות ומיו"ר ועד העובדים – לשאת מספר מילים מהלב, כדי שהשופטת וההרכב יתרשמו באופן בלתי אמצעי.
מאחורי כל מכתב פיטורים עומד אדם, בשר ודם, עם נשמה, ועם התחייבויות כספיות. הפגיעה של פיטורים היא עצומה. גם מבחינה רגשית, זוהי מהלומה. תחושה לא נעימה. וגם ישנו חשש גדול של מה יהיה? איפה אמצא עבודה? מה יהיה מבחינה כספית?
בהסכמים הקיבוציים החתומים עם ההסתדרות מפורט נוהל פיטורים, ולעיתים כאשר המנהלים אינם פועלים בהתאם לנוהל, אני מגישה במהירות "בקשה לצו מניעה" לבית הדין לעבודה, ודורשת להשיב את העובד לעבודה. פעמים רבות נענה בית הדין לבקשות שהגשתי לאחר שהתרשם שהפיטורים היו בניגוד להסכם הקיבוצי או בניגוד לדין.
לפני שאני מגישה תביעה משפטית אני יושבת עם העובד ושואלת אותו המון שאלות, כדי לא להיות מופתעת לאחר מכן. אני מבהירה לו את המצב המשפטי, ומציינת בפניו את סיכויי התביעה ואת הסיכונים.
אני תמיד ממליצה לעובדים ולהנהלה להגיע לעמק השווה, להסכמה שתיתן הרגשה טובה לשני הצדדים. לפעמים זה מצליח, ולפעמים אין ברירה אלא לפנות להליך משפטי.
לעיתים אנו בהסתדרות מגיעים עם ההנהלה והעובד להסכמה על סיום העסקת העובד בתנאים משופרים, ולאחר זמן מה אני שמחה לשמוע מהעובד שהוא מצא עבודה יותר מספקת וטובה.
כשבית הדין לעבודה מקבל תביעה שהגשתי, והעובד וההסתדרות זוכים, או כאשר הצדדים מגיעים להסכמות – זה משמח אותי ונותן לי תחושת סיפוק.
המנהל התחלף והעובד נשאר
עד היום מקומם אותי הפער הבלתי נתפש בין המשכורות של הבכירים לבין השכר של העובדים ה"רגילים". כמו כן, קשה לי לראות התנכלות של מנהלים לעובדים. לפני מספר שנים פנה אליי עובד באחד הגופים הציבוריים – הוא בעל משפחה, עובד מסור ומקצועי, עבד שם 11 שנים, וכשהגיע מנהל חדש, הוא פשוט פיטר את העובד כדי להחליף אותו במקורב. אמרתי לבית הדין שהם עוד יראו שהמנהל יתחלף, והעובד יישאר, וציינתי שהפיטורים בניגוד להסכם הקיבוצי. ואכן – בית הדין קיבל את הבקשה והורה להחזיר את העובד לעבודה. מספר חודשים לאחר מכן נודע לי שהמנהל סיים את עבודתו.
השבוע ניתן פסק דין שבו הגנתי על עובד סוציאלי אשר פוטר ממקום עבודתו לאחר שארגן עובדים כדי להביא לשיפור תנאי עבודתם. ההנהלה טענה שהסיבה היא מקצועית, ואני טענתי בשם ההסתדרות שהפיטורים נועדו לפגוע בהתארגנות העובדים. כב' השופטת דגית ויסמן קיבלה את התביעה וציינה שהפיטורים מבוטלים, ועל המעון לשלם להסתדרות פיצוי בסך 25 אלף שקל.
צריך הרבה אומץ כדי לארגן עובדים ולהקים ועד עובדים, כי הנהלות רבות לא אוהבות שעובדים מתארגנים ודורשים הטבות שכר.
החשיבות של התאגדות עובדים
עובדים המאוגדים במקום עבודה המאוגד בהסתדרות העובדים הכללית החדשה – מקבלים יותר כוח וביטחון. התחושה מאוד לא נעימה לעבוד במקום עבודה כאשר חרב הפיטורים מונחת על הצוואר, ולעומת זאת, כאשר ישנו הסכם קיבוצי במקום העבודה – הליך הפיטורים אינו שרירותי והעובד חש יותר מוגן.
ההסתדרות מעניקה סיוע משפטי לחבריה, ומדי יום מגיעים להסתדרות במרחב ת"א-יפו עובדים רבים כדי לבדוק את זכויותיהם במקום העבודה וגם כדי להתארגן.
חשוב לי שעובדים יזכו לסביבת עבודה הוגנת – שיקבלו יחס מכבד מהמנהלים שלהם ושכר הוגן. אנו נמצאים במקום העבודה כל כך הרבה שעות, ואיכות החיים שלנו מושפעת מאוד ממקום עבודתנו.
אני פונה למנהלים בבקשה להתנהג באופן מכבד והוגן לעובדיהם, ולאפשר לעובדים להתארגן כדי לשפר את תנאי עבודתם. כמובן שעל העובדים מוטלת החובה לעבוד במקצועיות, ביושר ובמסירות. זכרו – כשאתם מאוגדים, אתם חזקים.
חגית רימון היא עו"ד במחלקה המשפטית של ההסתדרות במרחב תל אביב-יפו
