שבוע שעבר יצא לי לשוחח עם ילדה מקסימה בת 7. באחת מהשיחות שלנו, סיפרתי לה על עבודתי כסטייליסטית אישית, וניסיתי לפשט לה מה אני עושה כסטייליסטית, על מנת שתצליח להבין, דרך עיניים של ילדה.
שיתפתי אותה, שחלק ממה שאני עושה, הוא לעזור ל(א)נשים לבטא את עצמן דרך הבגדים, ושאני עוזרת להן להתסכל על עצמן באור חיובי יותר. הילדה המתוקה שיתפה אותי שהיא שונאת את התלתלים שלה וכשהיא תגדל, ברור לה שהיא תעשה פן או החלקה.
היה לי ממש עצוב לשמוע אותה אומרת את המילה החזקה הזאת.
הסברתי לה שתלתלים זה מהמם, וסיפרתי לה על כמה חברות שלי מתולתלות שהכי יפה להן התלתלים הטבעיים שלהן.
שאלתי אותה – מה את כן אוהבת בעצמך? ניסיתי להפנות את תשומת ליבה לדברים שהיא אוהבת (חיצוניים ופנימיים) והיה לה קשה לענות לי על זה.
מאז יצא לי לחשוב האם זה משהו שאנחנו לומדות אותו מגיל קטן וזה הולך ומתעצם ככל שאנחנו מתבגרות?
אחד השירים האהובים עלי (ואחת האומניות האהובות עלי) שתמיד מצליח לעודד אותי בימים מאתגרים הוא Born this way של ליידי גאגא ובו היא שרה:
"My mama told me when I was young
We are all born superstars….
"There's nothing wrong with loving who you are"
She said, "'Cause he made you perfect, babe"
לחיי חיים מלאים באהבה עצמית ❤️❤️❤️
