חלק אחרי חלק הפאזל הולך ונבנה, ומתבהרת תמונה. בהתחלה היה הכל בראש. חי וקוסם אמנם, אבל מלא ניחושים והנחות אופטימיות (שלא לומר מופרכות), עוד אחד מאלף רעיונות ששהו אתי זמן מה והתפוגגו.
אז התקדמתי בצעדים קטנים, הופכת ומחפשת חלקים חסרים, בידיעה שגם אם הכול יתפרק – לא נורא. החיפוש מהנה וכייף לבנות פאזלים.
עדיין חסרים חלקים אבל כבר רואים תמונה וסיפור. הם לא זהים למה שדמיינתי, אבל לא פחות מלהיבים. לאט לאט אני מבינה שהסדנאות האלה באמת הולכות לקרות.
אני מדברת על חוויות אמנות, מהצד האקטיבי-יוצר שלה. אינטנסיבית, מנותקת מהיום-יום וממושכת מספיק כדי שהראש 'יעבור שפה'. סופי שבוע ארוכים בארץ אחרת. קבוצות של 10-15 משתתפים ומנחה-אמן שבא איתן מהארץ.
מתמקמים במתחם היצירה, בכפר קטן, ליד עיר יפיפייה, עם תצפית מרהיבה על נהר מתפתל, ומתחילים ליצור. בכל מיני חומרים, דרך כל מיני אופני התבוננות והבעה, באווירה, מיקומים ויעדים שונים. ובין סדנאות האומן מתוודעים לאזור וליושביו. לסצנת האמנות בעיר הסמוכה, למה שגלגולי ההיסטוריה חוללו בחייהם של אנשי המקום, לטבע המרהיב, למאכלים הטעימים ולאופן הכנתם, והכל – ברגליים ובידיים, בפעילויות משותפות, בשיחות פתוחות…
אני יודעת שסופ"ש אחד לא מאפשר להתערות במקום, ובכל זאת משהו מזה יקרה.
בינתיים אני מגלגלת את הדברים מול האמנים המנחים וזו הנאה צרופה. יחד אנחנו טווים את התהליך, ההיפתחות, הרחבת הגבולות ושחרורה של חדוות היצירה. סופ"ש שלם שבו נותנים למחשבות לעוף לכל הכיוונים (לא יתחילו בלעדינו)…. ולך תדע איזה דלתות ייפתחו.
