מאז הטיול הגדול שלי לארה"ב (לפני מאות שנים), בו נחשפתי לקאונטרי מיוזיק והתאהבתי, לא יצא לי לחוות שוב הופעות חיות אותנטיות של הז'אנר הנפלא הזה, עד לביקור המכונן ב"פסטיבל סולם יעקב" שהתקיים בסופ"ש האחרון במתחם מלון נוף גינוסר לחוף הכינרת. זכיתי לצפות בהופעות חיות של להקות והרכבים מהארץ ומחו"ל המנגנים ושרים מוזיקת פולק אנגלית, אירית, קאונטרי אמריקאי וגם עיבודים למוזיקה ישראלית בסגנון המתבקש. היתה גם הרקדה ואחריה קבלת שבת מוזיקלית של "צעירי נאווה תהילה"- שלא נשכח מאין באנו. היתה זו חוויה מוזיקלית תרבותית אותנטית ייחודית שאין שני לה בישראל.
מה קורה פה?
כמעט ולא תשמעו פה עברית, כי כאמור זו המימונה של קהילת האנגלוסקסים החיים בישראל. כולם מתייצבים על זקניהם, ילדיהם ונכדיהם, לצפות, לנגן, לשיר ולרקוד עד כלות, בשלל המתחמים הפזורים ברחבי שטח המלון. במתחם הדשא הגדול, מופיעות הלהקות הגדולות, מול המוני משפחות הישובים מי על המחצלת או על הכסא שהביאו מהבית. כשהמוזיקה ממש קצבית, כולם קמים לרקוד. הילדים והנכדים היורשים את המורשת, מקשיבים בקשב רב, לא מפריעים ולא משתוללים. כאן, לא נמצא פסולת מזון זרוקה על השטח, לא ניירות טואלט מגולגלים על רצפת השירותים ולא צעקות הורים על ילדים סוררים. הכל מתנהל בכבוד ובנימוס האנגלוסקסי. כולם באו להנות, לשמוח, להיפגש ולשוחח. אלו שלא נמצאים על הדשא, צופים בהופעה אינטימית באולם בתוך המלון ואלו שלא באולם הנ"ל, נמצא אותם בלובי המלון בו מתרחשת הפעילות האמיתית. הסשיינים מתקיימים בכל פינות הלובי, שם מתקבצים הרכבים ספונטניים, שמנגנים ושרים מוזיקה ספונטנית והקהל משתתף ויוצא מגדרו. מידי פעם עובר בעל בנג'ו או מפוחית, מצטרף לאקורד ספונטני ועובר הלאה להרכב אחר. הקהל מריע ולא נותן לו ללכת. הוא נותן הדרן, כולם מרוצים, ההרכב יוצא למנוחה וכולם עוברים להתקבצות אחרת.
תוכניית הפסטיבל עמוסה ומתקיימים בה פעילויות שונות במקביל. כך ניתן למצוא סדנאות לילדים, סדנאות ריקוד למבוגרים, מספרי סיפורים, ודוכנים ייחודיים ולמי שרוצה הפוגה מהמוזיקה, הוא יכול לעשות גם משהו שונה. מי שממש עייף, פורש לאוהלו הממוקם במתחם האוהלים, לפינת המנוחה על הכורסאות או לחדרו במלון. מי שרעב, דוכני האוכל השונים במחירים סבירים, מחכים לו קרוב לחוף הכינרת. אה, כן, ניתן גם לרחוץ בכינרת שהתמלאה לה יפה אחרי השנה הגשומה.
קצת היסטוריה
פגשתי את יהודית ומנחם וינגרד מייסדי ומפיקי הפסטיבל לשמוע קצת "היסטוריה". יהודית ומנחם וינגרד נשואים 53 שנה ו-43 מתוכן הם מפיקים פסטיבל מוזיקת קאנטרי מצליח. הם עלו לישראל לקיבוץ מחניים, שנה לאחר נישואיהם. בהמשך, עזבו את הקיבוץ והם גרים בקצרין. מתוך געגועים לתרבות הפולק האנגלית ובעזרת חברים ייסדו והפיקו את פסטיבל סולם יעקב, שזכה לכינוי "וודסטוק הישראלי" ומאוחר יותר גם "המימונה של האנגלוסקסים". יהודית אחראית לבניית התוכנית האמנותית, לקשר עם המוזיקאים מהארץ, לתכנון הכללי והשיווק. מנחם הוא היועץ המוזיקלי של הפסטיבלים, ואחראי בין היתר לקשר עם מוזיקאים מחו"ל, הקמת במות, ביטחון ובטיחות. עד לפני מספר שנים עבדו שניהם כמורים במשרה מלאה עד שיצאו לפנסיה ממשרד החינוך. בשנים האחרונות כל עיסוקם הוא בפסטיבל שנערך מדי אביב והוסיפו לו את מהדורת החורף הקצרה.
איך הכל התחיל?
ב-1975, ביחד עם עוד כמה חברים מהקיבוץ הם ייסדו מועדון חודשי במבנה אבן נטוש, במטע הזיתים בשטח הקיבוץ. הם קראו למועדון וגם לפסטיבל שצמח ממנו JACOB'S LADDER או בעברית "סולם יעקב". המקור לשם היה החיבור בין הסולם המוזיקלי לבין גשר בנות יעקב שהיה סמוך למבנה שבו הוקם המועדון. בנוסף, ישנה מסורת המספרת שבאזור קיבוץ מחניים חלם יעקב את חלום הסולם והמלאכים. הפסטיבל שהתחיל בקיבוץ מחניים, נדד לחורשת טל, לקיבוץ האון, לסחנה, לכרי דשא ולבסוף התביית במתחם "נוף גינוסר" בו הוא נערך בשנים האחרונות. הזוג וינגרד מקפידים שישאר מקצועי ולא מסחרי ובאווירה רגועה.
מה היה בתכנית השנה?
בקרו בכתבה שלי על תכנית הפסטיבל כאן
דף הפייסבוק של הפסטיבל כאן
מועד החורף המקוצר של הפסטיבל יתקיים בדצמבר 2019.