[youtube DGbLSidfPqI]
כבר הרבה זמן שאני עומדת בצד ומקנאה בכל האנשים היצירתיים שעושים מהזבל של אחרים אוצרות עבורם, וזה הרי ידוע שקנאה זה משמין ועושה קמטים. לעצמי תירצתי, אז יש לך מעלות אחרות, אולי בפנסיה יהיה לך יותר זמן ועוד.
התירוצים עבדו לא רע, צפיתי בבנותיי מכינות יצירות וסרטוני הכנה ולמרות שרוב הזמן הייתי מעדיפה למכור את הבית מלנסות לנקות אחרי, בעיקר שמחתי שהיצירתיות כנראה דילגה דור והגיעה אליהן, תודה לכוחות היקום על כך.
התחלתי לחיות עם העובדה בשלום, עד הרגע שסלונה מציעה לי לבוא לסדנת DIY בשיתוף עם סימילאק, באמצע החופש הגדול (אין תירוץ שאני עובדת וזה תירוץ נהדר ליום כייף בתל-אביב הגדולה) אני מחליטה להילחם בפחדים ולהגיע ליצור בעצמי ואפילו לצלם ולהצטלם.
אחרי סדנה מרתקת עם דנה ישראלי המדהימה שמראה שהכל אפשרי ואפילו כייפי ובאמת מכל דבר ישן אפשר לעשות משהו חדש ועוד לערוך את זה בסרטון כייפי ידעתי שאני יכולה גם!
הגעתי הביתה שמחה וצוהלת ובעיקר מתרגשת כמו תינוק שעושה את צעדיו הראשונים. הודעתי לילדת השוקולד בסנדוויץ' שלי, חובבת הסרטונים והיצירה שאנחנו הולכות לבלות זמן איכות ביחד והפעם ביצירה וצילום. קפיצה, גלגול וצעקה אישרו שהיא מרוצה עד הגג.
כבית מארח ומטבח שפעיל עד מאוד, החלטנו כמובן להכין מאריזות הסימילאק הגדולות, פריט אחסון למטבח ובחרנו לעצב לנו סכו"מון חדש לכל כפות ההגשה.
בחרנו עוזרת צלם אחת את שובבת הזקונים שלי, את הצבע האהוב עלינו, תכננו, פרסנו, הכנו, צילמנו, פספסנו, צילמנו שוב, ובעיקר צחקנו כל כך הרבה ונהנינו. התוצר היה כל כך מרשים בעינינו שאם לא היינו מכינות היינו שמחות כל כך לקבל כזה במתנה.
אז אני אפרת, בת 41, אמא לשלוש בנות וגיליתי עוד דבר שגם אני יכולה, אז כמו שאני משננת לבנות שלי, ממשיכה לשנן גם כאן שכולם ישמעו ובעיקר אני: "אם מנסים – מצליחים!"