קודם ננסה להבין מה מאפיין את ליל הסדר?
ההכנות לליל הסדר לרוב חורגות מהכנות לארוחת חג או שבת. מתחילים להכין ארוחה גדולה (מאד! גדולה…) אחרי שקרצפנו את כל הבית (מישהו אמר נקיון אביב???), ופעמים רבות מגיעים עייפים ומרוטים לליל הסדר עצמו.
וכל זאת לפני שהתחלנו לדבר על יקירינו, האדם עם הדמנציה, שאולי גר איתנו, אולי עם מטפלת, אולי בבית סיעודי, אך עדיין מוסיף לנו תעסוקה ודאגה יום-יומית.
בנוסף – פעמים רבות יהיו אנשים רבים שיסבו לשולחן החג, מעבר לנהוג בסעודות שבת למשל.
נובע מכך – יותר פרצופים שאנחנו פחות רואים בשגרת היום-יום, יותר קולות שמדברים יחד (בכל זאת, ישראלים…). יותר רעש והמולה (במיוחד אם יש גם ילדים קטנים).
כל זה יכול ליצור אי שקט אצל האדם עם הדמנציה, או לחילופין – ניתוק ואדישות, בשל תחושה שאינו מצליח לעקוב אחרי האירועים.
בנוסף – בשל קריאת ההגדה והטקסים הנלווים, כל האירוע נמשך זמן רב, הרבה מעבר לארוחת חג רגילה.
אז איך נוכל לעבור את ליל הסדר בצורה הטובה ביותר?
דבר ראשון, ננסה להגיע פחות עייפים לליל הסדר עצמו.
אפשר לבדוק עם עצמנו:
האם נוכל לקבל עזרה בנקיון הבית?
האם נוכל להקל על עצמנו בנקיון האביב הזה ולהתמקד רק בחמץ הפעם?
האם נוכל להסתפק בהכנת מנות פשוטות יחסית?
האם נוכל לבקש מהאורחים עזרה בהכנת האוכל?
כדאי לתכנן את הימים שלפני ליל הסדר לפרטי המשימות שבהם, כדי שנוכל להכניס לסדר היום גם מנוחה לפני הסדר.
אם נגיע פחות עייפים, יהיו לנו יותר כוחות ואנרגיה להתמודד עם משברים שיכולים לצוץ, ונוכל להיות יותר בתשומת לב לאנשים שסביבנו.
בליל הסדר עצמו:
לוודא שבכל שלב יהיה אדם מוכר שילווה את יקירנו החי עם הדמנציה.(גם את זה כדאי לתכנן מראש). כך נוכל לוודא שהוא מרגיש בנוח, יש מי שיראה אם הוא רעב/עייף/אבוד ויוכל לעזור לו בעניין.
בהקשר זה, חשוב:
לאפשר לו/לה לאכול לפני "שולחן עורך" אם מרגישים צורך (וכן אם אנחנו יודעים מהיכרות איתם שיש סיכוי טוב שיתעייפו לפני שיגיע הזמן לארוחה עצמה).
לאפשר לו/לה לפרוש לנוח בכל זמן שירצו.
לתווך להם לפחות חלק מהנאמר בצורה שלא תגרום להם להרגיש לא בנוח על כך שלא מצליחים לעקוב.
לשיר איתם את השירים מההגדה. ייתכן שיזכרו וישמחו להצטרף.
בנוסף – מכיוון שהזכרון ארוך הטווח נמשך זמן רב יותר, ייתכן שיוכלו לשתף אותנו בסדר שהיה נהוג בביתם. נוכל לשאול: מה הכי אהבת בסדר אצלכם? זה היה ארוך? מי היה עורך את הסדר? כולם היו משתתפים? וכו'. כך נאפשר להם להיות שותפים גם כעת.
באופן כללי, חשוב להיות רגועים.
לזרום עם הסיטואציה בלי לחשוש ממה שאחרים יחשבו או יגידו (אם הם לא מכירים מספיק, אפשר לעשות הכנה מוקדמת ולשתף במצב).
לחשוב מה באמת יהיה הכי טוב עבור יקירינו החי עם הדמנציה (להישאר ער עד הסוף? כדי שיספיק לשיר איתנו "אחד מי יודע"? זה כנראה יותר בשבילנו ופחות בשבילם…) ומה באמת יהיה הכי טוב עבורכם (להיכנס למתח בבגלל שמשהו לא הסתדר לפי התכנון? לא חבל?)
לעיתים אנחנו שמים דגש גדול מדי על דברים שבראייה לאחור, לא נבין על מה היתה כל המהומה. אם נהיה מודעים לזה, אולי יהיה לנו יותר קל לשחרר ולעבור את הסדר ברוגע ובעיקר בשמחה!
שיהיה חג פסח כשר (למי שרוצה 🙂 ) ושמח!