"תעזבי עוד היום בלי לומר לו שלום
את הילד תקחי, והפעם לכי, הפעם לכי, הפעם לכי
במטוס אם צריך, במונית, ברכבת
רחוק מהר ועכשיו
את חייבת, את חייבת, את חייבת "
ולא הכאב ולא הבושה
יעידו עלייך שאת חלשה" !
ומן הכאב ומן הבושה
תשובי אליך אישה, חדשה"
מתוך "אישה חדשה" ירדנה ארזי.
7:30 בערב פורום הנשים של זכרון יעקב שם פעמיו
ל"מוזה" מרכז מיר"ב לערב חשוב .
"יום הבין לאומי למאבק באלימות במשפחה".
למפגש מיוחד עם עו"ד לינור אברג'יל.
אלימות – אלימות – אלימות – מכל סוג.
פנים רבות לאלימות חובה עלינו,
לדבר, להעיר, להביט לאלימות בעיניים ולהלחם
בה כולנו ולא להוריד אותה מסדר היום.
כבר בכניסה לאולם הוצגו צילומים
של תלמידי כיתות ח' ט' במגמת "צילום וקולנוע"
מביה"ס "גלים" בכפר גלים בפרויקט חשוב
בעידודה של המורה יסכה שלו חלפון
"אלימות בשבילי היא…"
בה נתן כל תלמיד ביטוי אישי ל"אלימות" בעיניו.
פרוייקט יפה מעניין וחשוב ביותר.
להתבונן בתמונות ולראות את הכאב והעצב.
זה מה שנקרא להביט לאלימות בעיניים.
8:00 בערב האולם מלא מפה לפה…
ברכות, ציטוטים, מכאן ומכאן על
"ה א ל י מ ו ת"
שמתחילה לה כבר בגן,
נשיכה פה מכה שם, חטיפת צעצוע גם.
עלינו ישר לכיתה א' חרם כיתתי והדימוי האישי.
על חטיבת הביניים דילגו – ולתיכון ישר נחתו
"תמונות" שמעלים לרשת ואיך ברגע היא גועשת.
המילים השפה ההטרדה.
משם בשמאל ימין… לצבא עם המפקד שרומז
ורומס "בפקודה"!
בדרך נכנסו למקום הכי "בטוח" הבית המשפחה.
שם הקשר ממש "הדוק" היטב בקשר "השתיקה"
פן תצא החוצה "הבושה" האלימות המינית הרגשית,
ואיך תמיד האישה בה אשמה.
ואט אט מהגן עשינו דרך ארוכה ספוגה "באלימות"
ישר לתחנה אחרונה של הקשיש והקשישה.
רגע לפני…
הדרך "לגן עדן" רצופה בכוונות טובות,
פה השפלות שם התעללויות, זיקנה של פחד
אין למי להתלונן ! ואיך להתגונן?…
"לראות את הכאב ולהביט לו בעיניים
להיצמד אל החיים חזק למענם לא לוותר."
ובדיוק בזה הרגע…
לאולם נכנסה אישה יפה גבוה ואצילית
עיניים יפות, גומות חן עם חיוך גם כן.
ת'כלס נגשה ישר לעניין…
ערב טוב
אני לינור אברג'יל…
זו אני מי שהייתה "מיס עולם"
עכשיו אדבר על עצמי ועל הדבר הזה,
"הכתר המעפן שקיבלתי לפני 17 שנה"
"מיס עולם האמיצה" אני עאלק,
איזו מתנה ענקית מבורא עולם…
כשקבלתי הצעה להשתתף בתחרות מלכת היופי.
בתחילה סירבתי, אני מלכת יופי?
לאחר שכנועים נעניתי.
מבלי לדעת עד כמה בסופו של דבר החלטה אחת,
עשויה לשנות את כל מהלך חיי.
הנושא מדכא היא אומרת…אבל זה לא אני !
אני מאושרת יש לי בעל 3 ילדים
אמרו לי שילדים זה שמחה…
ילדים זה שמחה ההה תגידו לי…
למה לא סיפרו לי שעם הילדים לא ישנים יותר בלילה?
זה שמחה?
החיוך שלה כובש ובכריזמה בימתית אדירה,
היא מספרת את סיפור חייה המרתק,
מילדה קטנה בנתניה ועד דרך האסון הנורא
שקרה לה באיטליה.
ההתמודדות המדהימה וכוחות הנפש האינסופיים
של לינור היא דוגמא לחוזק נשי אמיתי.
תוך שהיא הולכת ימין ושמאל על הבמה,
ומספרת בעוצמה על הטראומה הקשה,
אותה עברה לפני שהפכה ל"מיס עולם".
את תסריט הטראומה האישית החליטה לינור במרוצת הזמן
להפוך לסרט, ולספר עליה לעולם, ובכך לעורר את
המודעות לפגיעה בנשים.
סרט שמתאר את סיפור עמלה במשך שנים, בשיתוף גורמים שונים
מתעשיית הקולנוע העולמית היה מועמד לפרס האמי.
צפינו בקטעים ממנו…
"אתם רואים?
איך האיש שבו האמנתי תכנן לי את "הסרט של החיים שלי"
תכנן אותו עד הפריט האחרון !!!
סכין מטבח
חבל
מסקנטייפ
ושקית ניילון !
לסיים מהר ועד הסוף".
ביום האונס אותו אדם חבר מוכר התנדב לקחת אותה לנסיעה ארוכה
לתחנת הרכבת שתיקח אותה לטיסה הביתה לישראל.
"לא סיפרתי להורים כי פחדתי שתהייה תאונת דרכים.
אבל לא חשבתי שזו תהייה תאונת כזאת".
היא עלתה לרכב והוא הסתובב איתה בסיבובים
שעתיים סביב מילאנו עד שהגיעו ליער !
"לא הייתי אמורה לצאת משם חיה,
לא להגיע לשום מקום, לשום טיסה.
כל דקה הפכה ארוכה
הוא קושר, דוקר, חונק, קושר, דוקר,
ואני מתפללת תציל אותי
אין סיכוי שאני מתה ביער הזה.
עזב אותה ונעלם…"
בשארית כוחותיה אספה את עצמה והגיע
לתחנת הרכבת, איש זקן שאל אותה מה קרה
והיא "אנסו אותי וניסו להרוג אותי …
"ב 7 שעות של נסיעות נגמרו לי החיים,
לקום בבוקר בלי חיוך" !
"אונס זה לא מעשה מיני" ! היא מרימה את קולה
אונס זה א ל י מ ו ת !
"תודות לאמא שלי שלא שפטה אותי,
ולא עזבה אותי לרגע, אני כאן.
לה לא היה חשוב מה יגידו או מה ידברו השכנים,
לאמא שלי היה חשוב רק מה אני עוברת!
היא לא עזבה אותי לרגע הייתה מביאה לי הביתה
חברות חברים רק לא להשאיר אותי דקה לבד".
הטיפולים הפסיכולוגים שעברתי…
אמרתי: "מה פתאום אני לא אלך לטיפול?
בסוף הסכמתי!"
השתיקה – קוד השתיקה סמוי !
על הכול מדברים חוץ מזה!
אני אגרום לכם לדבר! לדבר! לדבר!
למה ?
"כי אותו אנס אנס שתי נשים לפניי שלא דיברו"!
שעת סיום,שעה וחצי של מפגש מרתק.
היא מסכמת את החוויה שלה במילים מחזקות,
ובאמונה "השם הציל אותי", היא קובעת נחרצות!
"אם הוא לא היה רוצה שאחיה, לא הייתי חיה".
אמנם לא הייתי אז דתייה, אבל ידעתי שרק
הוא יציל אותי, התפללתי אליו בלב והוא שמע
את תפילתי,הוא הביא לי את המחשבות הנכונות,
והמילים הנכונות כדי לצאת מזה.
אין יום שאני לא חושבת על זה שיכולתי למות שם.
איך אפשר שלא ?"
במחיאות כפים היא ירדה מהבמה.
אבל בבמה הזו לא היה צורך בהדרן הכול היה מובן
מובן ללא מילים.
יצאתי עם מסר שהאלימות והרוע לא פסו מהעולם.
וכולנו מצווים כפי שביקשה לינור אברג'יל
לדבר על זה ! לדבר ! לדבר !
