אחרי שני טיולים במזרח סוף סוף החלטתי מה אני רוצה ללמוד.
זה לקח לי כמה שנים טובות, ואמא כמובן תגיד שעדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
אני אגיד שעדיף מאושר מאשר מוקדם. כי ברור לי שאם הייתי צריכה לשבת על התחת במשך 15 שעות ביום ולהיזכר במשוואות מהתיכון, בתקופה הכי "לוהטת בחיי", הייתי מעיפה את המספרים לאלף עזאזל וחוזרת כל פעם מחדש להסחי הדעת המפתים שיש לסביבה להציע. אני עודני ב"אביב ימי", בת 25 – בקירוב. ובזמן הזה הספקתי דבר או שניים. ביליתי את שלושת החודשים האחרונים שלי בטיפוס על הרים מושלגים ובמרוץ אחר הצעד ב10000 ביום. (זה מה שהרופאים ממליצים). אין מקום יפה יותר מניו זילנד, לפחות כשאתה בניו זילנד. אין מצב לשלם כל כך הרבה כסף על טיול אקסטרים בצד השני של העולם ואז להגיד שיכולת להשיג את אותה החוויה גם באירופה. אז חד משמעית – אין מקום יפה יותר מניו זילנד. יש משהו בהליכה של 8 שעות שעושה לגוף תחושה כזו של "פאק יה" אני ממש ממש יכול ללכת לנצח ולא למות! שלא נדבר על הקלות שבא אתה נרדם גם אם אתה ישן במכונית הכי קטנה בעולם.
אז אחרי כל החוויות ופריצות הדרך שחוויתי בשנים האחרונות, אני סוף סוף ישבת לי כאן בנחת, מול המחשב. חומר לימוד מצד אחד, מטלות עבודה מצד שני. וכל עוד התהליך הזה מלווה בקפה של בוקר ולחם עם ריבה – לא חסר לי כלום.
סוף סוף – לא חסר לי כלום 🙂