מתחברת מחדש
השבוע עברתי את השיעור הכי גדול בּרֵעוּת אצל מנטורית בת שמונה וחצי. בכורתי, נועה.
הזמנה ליום ההולדת נשלחה בקבוצת הוואטסאפ ההומה של "אמהות כתה ג'" וקולה נדם.
"אמא- את יודעת שאנחנו לא ממש מסתדרות"
'כן אני יודעת', מה את חושבת לעשות?, שאלתי
"נראה אמא, אני אחשוב על זה".
עברו יומיים של שקט מחריש אוזניים מצד הבת ומצד קבוצת הוואטס אפ.
"אמא הבנות אמרו שאת יודעת, הן גם לא ממש מסתדרות וזה ואף אחת לא רוצה ללכת"
'ומה את חושבת לעשות?'
"אני עוד חושבת על זה"
***ערב לפני***
"אמא אני יכולה את הטלפון שלך"
'מה עכשו?'
"אני פשוט רוצה להוציא מקבוצת הוואטס אפ את הטלפונים של כל האמהות ולדבר עם החברות שיגיעו כולן"
כך במקום שיעורי בית, ישבה הבכורה משעה 17:00 עד 20:00 והתקשרה לכל הבנות שתגענה לחגיגות יום ההולדת.
"יהיה לכן כייף, אני מפעילה, אני מביאה איפור ונצנצים לפזר על כולכן"
***'היה כייף, אמא'
********************************************************************************************
מעגלים מעגלים
פעם מזמן. שישיסטית אחת שמשוועת להתחבר לקבוצת בנות שלא ממש מתחברת אליה, מנסה לסגל לעצמה שלא משֳל עצמה
מזמינה את כוכבת החבורה ליום הולדתה ומבקשת ממנה שתביא איתה את כל החברות האחרות. שלה. לא שלה.
מחכה בבית עם העוגה ושולחן המתוקים. מחכה. ומחכה לה. שתבוא.
היא מחייגת. ומחייגת. ומחייגת. אין תשובה. ללא מענה. מענה מעַנה.
בשעה 21:00 נקישה בדלת. היא קופצת. פותחת ורואה אותה. קצת אחרת. את חברת הילדות מכיתה ג' עם מתנה בידיה, חיוך מאיר ועיניים טובות- 'מזל טוב' אמרה ונכנסה.
'איפה כולם?'
"לא, לא הזמנתי אף אחד", ענתה "סתם משהו משפחתי" "לחתוך לך עוגה?"
'באמת? אבל למה?' כל החברות שלנו מהיסודי היו שמחות ממש לבוא'
בלילה הרגישה הכי בודדה בעולם.
בבקר בבית הספר פגשה אותה, הולכת ומוקפת בחברות. שלה.
'היי מה קורה? תקשיבי, רציתי, ניסיתי, לא רצו לבוא איתי, לא יצא'
"אהה….הברות גרונה אחזו את דמעותיה"
שנים חלפו עד שהעלבון הצורב ותחושת המחנק התחלפו ברעוּיוֹת ראויות.
**********************************************************************************************
חרם חברתי איז גוד to _me#
גם אני עברתי חרם חברתי. מחשל כזה, חתיך. החיים לימדו אותי להתנתק ולהתחבר למה שטוב לי. להשיל קליפות ולקלף דעות של אחרים עליי וממני.
ומאז העזתי הרבה יותר ונשבעתי לעצמי שלא עוד, לעולם לא ולעולם חוסן!!!
אל תסתכלו עליי אז והיום, אני מי שאני בזכות הרבה מהמורות, בּוֹרוֹת של בּוֹרוּת ועיניים חשוכות בדרך….
אני מי שאני בזכות חרם חברתי שהעיף אותי מעלה הלאה ובזכותו אני באה אליכם…..
כל אחת צריכה חרם משל עצמה
חרם שיגַרֵה אותה להעז בעוז
חרם שיפחד מפחדיה
חרם שייגע רק בה
במקומות חשופים,
חשוכים.
שלא יחסוך ממנה את עצמה
שיאלץ אותה להתעמת עם חולשות,
עם שדים משוטטים בשדות זרים.
כל אחת צריכה חרם משל עצמה
אם לא בעצמה. אז בעזרת אחרים
חרם שיחרב לה תפיסות חָרֶבות.
חרם שיפנה לה עורף
ויאיר לה על הפנים.
חרם שישרטט לה את קלסתרון נפשה
בצבעים שיכריעו רגעים מחרימים
חרם שהוא מכרה זהב לנשמתה הפצועה
כל אחת צריכה לחוות
תחושת חרם קל
שתַרְאֵה לה כמה היא טובה ככה
וכמה היא
ברת מזל.
****************************************************************************************************************
לעצור. להתבונן פנימה. לתוך עצמך
התמונות בבלוג צולמו במרכז 'מהותי' שהקימה הגברת שרי אריסון. המרכז הפעיל במסגרת עמותת 'מהות החיים' מעניק הזדמנות להתבונן פנימה ולגלות את הכוחות החבויים בך, אלה שהקהו במירוץ החיים.
שד' שאול המלך 21, תל אביב יפו
03-7181300
eol.co.il
סעו לשם עם הילדים, ההורים או עם עצמכם.
