כשיש הרבה פחות דברים שאת חייבת לעשות כמו שסיפרתי בפוסט אמש, ממילא נובע שכמעט שום דבר לא דחוף. או לפחות זה מה שקורה בגיזרה שלי. כך יש לי זמן לדאוג קצת לסביבה.
אני אוכלת בעיקר ירקות ופירות. חזירה לא קטנה, אבל מתחזרת על פירות, זרעים למיניהם, אגוזים, וכן אפילו על ירקות (חיים או מבושלים). מודה! OK, גם על לחם.
כך יוצא שרוב מכריע של האשפה היוצאת ממטבחי היא חומר אורגני. רצה אלוהים, ויש לי גם גינה, גינת עציצים על הגג.
במסגרת המוגבלת של טבע בעציצים, אני לא מתערבת בהתפתחות האורגנית של הגינה, משאירה אותה "פראית":
את הגינה אני משקה במים אפורים. בקערה גדולה שצמודה לכיור אני אוספת מים משומשים, שימוש שלא כולל סבון או חומרים מזיקים (עד כמה שהבנתי מגעת) אחרים. למשל מים שהשרתי בהם קטניות, מים ששטפו חסה, או מי השטיפה של סמרטוט אבק.
אני לא מוסיפה דשן לגינה, אבל כן מפזרת בעציצים שאריות אורגניות (לא מבושלות) בחתיכות קטנות ביחד עם עלים וענפים יבשים ו/או אדמה מעציץ שהלך לעולמו. נכון להיום הצמחים נראים די מבסוטים. זה סוג מיוחד של קומפוסט לעצלנים:
הסוג המיוחד הזה של הקומפוס לעצלנים גם מזמן הפתעות משמחות. זרעים שהגיעו כך לעציצים מפתיעים אותי עם תנובת פלפלים (קצת קטנים אבל אורגניים לגמרי), זרעים של פאפיה צמחו לתפארת. אמנם עוד לא יצרו פרי, אבל יש להם פרחים יפים. גרעיני תמר צמחו יפה, ואפילו החלק הירוק של אננס צמח בפראות משובבת לב ולפני כמה שנים גם צמח לו אננס אחד.
דקל שצמח לבד:
פאפיה שצמחה ביוזמתה:
הכתר הירוק הקטן של האננס שאני שתלתי, התפרע:
כך אני גם נהנית וגם דואגת קצת לסביבה.
