מסתבר שאנחנו לחלוטין לא מבינים מה זאת אהבה. רוב מערכות היחסים מסתיימות לאחר 3 חודשים כי אז חלה ההתפקחות מההתאהבות הזמנית, וישאומרים שאלה ששורדים את האכזבה ממשיכים ליצירת קשר של התקרבות, ואז יש מחסום נוסף כעבור שנה, ואחר כך לאחר 3 שנים.
במערכת יחסים מתמשכת לפעמים אנחנו לא רוצים להסתכל על האמת, כי זה מאד מפחיד להסתכל על המקום שאתה נמצאים בו. וזה המקום שבו אתה חווה נטישה. כי הנטישה האמיתית היא נטישה שלך את עצמך, כשאתה נוטש את הגוף שלך, אתה נוטש את התודעה שלך, וזאת הנטישה האמיתית, מצב של נתק פנימי. מתקיים מצב בו אתה לא יכול להכיל סיטואציה או רגש כל שהוא ואז אתה בורח, וזהו המצב בו נותר נתק בין הגוף לנפש.
על כל אדם לפתח איזה שהיא יכולת הבדלה, להבדיל את רגשותיו שלו מרגשותיו של האדם האחר, לפתח עצמאות רגשית ובכך לפתח את היכולת לטפל ולהתמודד עם הרגשות שלו. כבר אין את אמא שתלטף אותנו, אנחנו כבר לא ילדים, ועדיין מצפים שבן הזוג ייקח את התפקיד הזה. גם אנשים שנמצאים במערכות יחסים ויודעים שזה נגמר, פוחדים לנטוש. פוחדים לגרום לצד השני את הכאב של מה שעשו או יעשו להם. כשאנחנו נוטשים בן אדם אחר אנחנו חווים נטישה ומשם בא הפחד לדחות אחרים. כי יש לנו את הפחד מדחייה. מצב של "הפוך על הפוך".
וכשאנו פוחדים מדחייה , ה"לא" יצא בדרך כלל בצורה לא יפה, באגרסיביות, מתוך פחד, ואז אנחנו עשויים לפגוע או להעליב את האחר. כשאומרים לאחר "לא" ממקום שלם, ממקום של קבלה עצמית (של ה"לא"), תצא איתו גם אנרגיה של אהבה. כשאנחנו מחוברים למהות שלנו, ה"לא" שלנו יתקבל בהבנה אצל הצד השני. אם נחשוב שעלינו להילחם על ה"לא", להילחם על העצמאות שלנו, או שנחשוב שה"לא" שלנו לא יתקבל, האדם השני יזהה ספק, והוא יבין שה"לא" שלנו עדיין לא הוחלט. הוא יזהה אפשרות לשנות את זה ויחל להילחם על חייו בכדי לקבל את ה"כן" הנתפס על ידו כמשיב חיים. אנשים מתבלבלים ופוחדים מהאמביוולנטיות שלנו, לא , כן, אולי…
כשאישה אומרת לך "לא", כדאי שתשאל אותה מה היא "לא" רוצה. בדרך כלל היא אומרת לך "לא ככה, לא בצורה הזאת, תבוא אחרת, תבוא מכיוון אחר". גבר יודע שהוא רוצה לפי הגירוי התחושתי והוויזואלי, ואז הוא מתקרב. אישה בד"כ, לא תוכל לדעת מה היא רוצה לפני שהגבר בא אליה. כשהוא בא היא מרגישה את הרצון שלה, ואז מחליטה אם להיפתח או לא. יחסי מין הם השתקפות מוחלטת של תקשורת זו בין שני המינים .
אם דוחים אותך אתה יכול תמיד להגיד שהצד השני לא בסדר, אבל אם אתה נוטש, אז כביכול, גם חיבלת במערכת היחסים וגם פגעת במישהו אחר, ואז תהיה אשמה ויש לשחרר אותה, כי היא לא רלוונטית, היא באה מהבורות שלך. במערכת יחסים יש איזון מאד עדין, בין להחזיק מישהו ובין לשחרר. זה כמו גם לתת וגם לקבל, וזה מאד קשה. להחזיק קשר וגם לשחרר.
תחשוב על לחיות איתה כאילו שמעולם לא הייתה שלך, ולאורך הזמן יתגלה השחרור הפנימי שלך, אתה תבין שהיא נמצאת בקשר כי היא רוצה, לא כי אתה פוחד שהיא תלך.
כשאתה נמצא איפה שנכון לך להיות, במקום כזה אין מאמץ, יש רק נוכחות, יש רק את העכשיו, ומי שלא איתך ילך לדרכו. דע שאתה לא יכול לאבד משהו שהוא לא שלך, ואתה לא יכול לאבד משהו שהוא כבר שלך. אין לך מה לאבד!
במערכת יחסים אתה אף פעם לא מאבד בן אדם שנוטש, כי הוא אף פעם לא היה שלך, מי שהיה שם זה אתה איתה. הפחד האמיתי הוא לאבד אותך, כי ההזדהות שלך עם הקשר מתחזקת, אתה מתאהב במילוי החוסר ולא בהוויה. האני שלך הופך להיות עם האדם, כאילו שאין כלום מלבדו, וזה קורה להרבה אנשים. כשהם מתאהבים הם מתרחקים מהחברים, מהמשפחה, ומהסביבה, וזה יתברר כטעות לנהוג כך אם פגשת בת זוג חדשה, מכיוון שבזמן זה, החברים הם האנשים אותם אתה צריך יותר מכל, אתה רוצה שהם ישאלו אותך את כל השאלות שאתה לא רוצה לשאול את עצמך בזמן שאתה מסומם בהתאהבות שאינה רואה בכלל את ההיא שאתה מאוהב בה.
אתה גם צריך אותם כדי שיחזיקו אותך לא 'ליפול' על בת הזוג החדשה שלך, כדי שלא תעמיס עליה.
אם אתה רוצה לאכול כל שעה גלידה, האם זה טוב לך? בוודאי שלא. ילד לא מבחין שזה לא טוב לו. ואם תבוא לקשר מתוך מקום של ילד, שוב ושוב תיפגע, כי תמחזר לעצמך את מערכת היחסים עם אימא ואבא ומן הסתם בת הזוג לעולם לא תהיה הוריך, היא לא תיתן לך את מה שאמא שלך החסירה ממך, היא לא יכולה לספק לך את מה שאמא ואבא היו.
אמביוולנטיות
אתה רוצה להתחיל איתה אבל אתה בא במסווה של ידיד. אתה צריך לוותר על המקום של הילד שרוצה הרבה אמהות, ידידות שיאכילו אותו. אם אתה רוצה אישה אז תבוא ממקום של גבר, אתה תתגבר על הצורך הילדי ותתחבר כדי להזין אותה באור האהבה שבך, אתה תבוא להשפיע ולתת לה את אורך, לגלות את אהבתה.
הרצון שלך להוכיח שאתה שווה בא מהמקום שאתה חושב שאתה לא שווה. ורק מתי שתקבל את עצמך, כי כמו שאתה אתה כבר טוב, כבר טוב כמו מאז שהיית ילד, וכשתבין זאת אתה תוכל לנוח. ותוכל לבוא ממקום אחר. כרגע אתה בא עם תחושה של 'דחוי', וכל עוד זה כך אתה תמשיך לחוות דחייה.
כשמישהו דוחה אותך, אתה מרגיש שמשהו לא בסדר בך. וזה לא נכון, הוא דחה אותך כי משהו לא התאים לו. המסקנה המתפתחת בתוכך הינה מסקנה מוטעית, היא המסקנה שמכניסה אותך ל"לופ" מחשבתי (מחשבה מעגלית) ורגשי הגורמת לך לרדוף אחר אותה קבלה שלך ע"י הצד השני, שלעולם לא תגיע בצורה זו. המציאות תמשיך לשקף לך את הדחייה שחיה בתוכך.
רק בשלב בו תקבל את הילד הפוחד בפנים, רק כשתכיל את הפחד הזה, רק אז יבוא השחרור, הקבלה העצמית תשתקף החוצה כשתקבל את המקום הבודד בפנים.
שליטה
אם אתה שתלטן או נותן שישלטו בך זה אותו עניין. אם אתה ההפך מאבא שלך אתה בדיוק כמוהו, האמת נמצאת באמצע. למה אתה בדיוק כמוהו? כי אתה מגיב לו ואתה לא מקיים את האמת שלך. וכל עוד אתה בתגובה אליו אתה תלוי בו וקשור אליו, אם אתה עדיין נלחם בו, אתה מורד. אז תמשיך להתפתח ושחרר אותו ממך, כל עוד תגיב אליו תהיה תקוע. תשחרר ותשתחרר כשתבין מי האדם שמולך ומה הם הפחדים שלו, אתה תקלוט שיש לך את החיים ושאתה רוצה לחיות את החיים שלך.
ואז תתחיל לברר מה הם החיים שלך ולא תגיב לקול הפנימי והחיצוני שבתוכך, שהוא הקול של אבא שלך.
חוסרים
האדם לבד, רוצה שותפות ,מחפש השלמה , חושב על המשכיות…. אלה הם כולם החוסרים של האדם.
החוסר, מצד אחד הוא המנוע העיקרי שלנו לחפש בן זוג, מצד שני הוא הופך להיות המכשלה העיקרית, יש כאן קושי. אנחנו רוצים שהאדם השני יתאים לנו, ייתן לנו, יבין אותנו, אנחנו רוצים ממנו משהו, ואז מתחילים למשוך אחד מהשני, אם זה ידע, אנרגיה, תשומת לב או כל דבר אחר.
בדרך כלל נמצא את עצמנו עם בני זוג הפוכים מאתנו באופיים, או עם בני זוג שמאוד דומים לנו. עם שניהם אנחנו בסופו של דבר נייצר איזו שהיא מערכת יחסים שתעמיד אל מול עינינו את החוסרים שלנו, תכריח אותנו להתפתח ובכך תשרת את הגדילה שלנו.
אנחנו מחפשים את הצד השני כדי ללמוד את השיעור ולגדול. אני רואה כל מפגש אנושי כשיעור גדילה. זוגיות היא לימוד שמעמת אותנו עם הפחדים הכי גדולים שלנו, ועם זאת זוגיות נותנת לנו קרקע, מרחב גדילה מדהים וחשוב. אנחנו מחפשים בית לנשמה ואנחנו מחפשים הגשמה לנשמה שלנו, להביא את הידע הרוחני שלנו לידי ביטוי במציאות. אם בן המין השני יאפשר לנו לבטא עצמנו באופן מלא, התוצאה תהיה יצירת עולם חדש של אהבה.
מהו הפחד הגדול שלנו בזוגיות?
בתוכנו קיימת כמיהה עמוקה להתחבר לבן המין השני ואיתה פחדים גדולים לא פחות. אנו פוחדים להיפתח ולהיחשף פן ניפגע, פוחדים שלא יקבלו אותנו, שינטשו אותנו, שנאבד את החופש. גברים רבים פוחדים לאבד את החופש, שלא יגשימו את עצמם, שיאבדו את עצמם בתוך הקשר (בתוך האישה), שיסטו מהכיוון שלהם, מדרך הנשמה. הם חושבים "אם אני אסחף, אאבד את הדרך שלי, ולא אצליח להיות מי שאני בעולם, לא אהיה עצמאי, אהיה תלוי..". מכיוון שמהות הזכר היא להשפיע יהיה עליו להיות מחובר למקור השפע, הוא פוחד להיבלע בעומק הנשיות, הוא פוחד לאבד את החיבור לאלוהי.
פחדים מנטישה ודחייה הם פחדים שיכולים לגרום לנו לא להיכנס לתוך מערכת יחסים או לחבל לעצמנו ביכולת שלנו להיכנס לתוך מערכת יחסים, כדי להימנע מחוויית הפרידה הראשונית. במקרים רבים אנו ננטוש את בן הזוג קודם לכן כדי לא לחוות את הנטישה. במקרים כאלה יחוש הנוטש רגשות אשם עמוקים וינסה לפצות עליהן בויתור עצמי ולעתים בהשפלה.
במקרים אחרים נמצא את עצמנו נכנסים למערכת יחסים שאנחנו לא רוצים להיות בה, כדי לשמור על השליטה בקשר כך שנוכל לנטוש ברגע הנכון תוך כדי שאנחנו מסבירים לעצמנו שהקשר לא היה מתאים, אנחנו נימנע לראות את הפחד. לעיתים נזמן לנו לקשר אנשים תלותיים כך שיישארו איתנו ולא יעזבו אותנו, אנו נלמד ליצור את מערכות היחסים התלותיות בהסתרות ובמניפולציות מתוחכמות.
אדם שפוחד שידחו או שינטשו אותו, מאמין בסתרי ליבו שאם ינטשו אותו הוא ימות, אך לעולם לא יודה בזאת בפני עצמו. במקרה כזה תהיה זאת עבודה קשה להחזיר לאדם את החיות שלו, את שמחת החיים שלו.
מה שקורה לנו במערכת יחסים תלותית הוא, שאנחנו מאבדים את הזהות שלנו בתוך מערכת יחסים,שוכחים את מי שאנחנו, וכל זה רק כדי לקיים תרופה לפחד העיקרי – חרדת נטישה. "רק שהוא לא ילך". "אם תעזוב אותי אני אמות". "אתה כל עולמי" . וזה השקר הפנימי שממשיך להדהד ולהכתיב לנו, ואז אנחנו עבדים . ובדרך כלל, אנחנו לא יודעים את מי אנחנו משרתים, אנחנו לא יודעים מהי המנטרה (משפט שחוזר על עצמו) הפנימית שלנו.
חשוב לזכור שכל אדם הפוחד מדחייה הוא גם דוחה. דוגמא: אתה רואה מישהי ברחוב ורוצה להתחיל איתה אבל פוחד שהיא תדחה אותך, כל עוד אתה לא ניגש, אתה דוחה אותה מראש. אתה תהיה ספוג באנרגיה של דחייה ולא תאמין שיקבלו אותך. כל עוד תחשוב שידחו אותך, השקר הפנימי ייצר דחייה קבועה. פחד ההישרדות יקיים אמונה זאת והיא תתגשם במציאות.
מכאן יוצא, שגם אם תיכנס למערכת יחסים, לא באמת תהיה נוכח בה, לא תוכל לתת לה להתקרב אליך, לא תיפתח באמת, היא לא תוכל לגעת בך מבפנים. ברוב הזמן אתה תשמור על עצמך. המחשבה שתהיה שם: "אם היא תיגע ותגלה שאני פוחד, היא תלך". וההתנהלות הזאת לא מודעת. זהו הפחד שמנהל אותנו בזמן שהשכל המודע מספר לנו סיפור אחר לגמרי.
אם תתמסר בעיניים עצומות, אז תרגיש שאין לך את יכולת הבחירה, אתה תחשוב שזה אומר שאתה לא ראוי, רק רוצה שהיא תקבל אותך. חרדת נטישה בדרך כלל תופיע אחרי שהקשר התחיל, חרדת הדחייה מופיעה עוד לפני שהקשר נוצר.
ועכשיו נתעמק בפחד מדחייה
בגלל שאנחנו פוחדים מדחייה ונטישה , אנחנו מתנהגים בצורה לא טבעית, בהנחה שאנחנו כבר יודעים מה הצד השני מצפה מאתנו. אנו לובשים איזו שהיא מסכה, ומתנהגים בצורה לא אותנטית. בדרך כלל נשלם על כך את המחיר כבר בתחילת הקשר.
הרי לעולם לעולם לא נוכל לנחש מה האדם השני מצפה/רוצה מאתנו באמת, וגם אם כן, עלינו להיות נאמנים לאמת שלנו, ולמי שאנחנו, כדי שלא נחווה את פחד האובדן בתוך הקשר.
אם נדע באופן נכון לחבר את עצמנו לאמת שלנו ולהכיר את מי שאנחנו, נוכל להיכנס לתוך קשר מבלי החרדה של ללכת לאיבוד, כי כל פעם נוכל לחזור חזרה לאותנטיות שלנו. לכן אדם צריך קודם לבסס את עצמו ברמה הפיזית, מנטאלית ורגשית, עד שיגיע לרמת התפתחות ומודעות בה הוא מכיר את עצמו, רק אז יוכל להיכנס לקשר בריא. אחרת ילך לאיבוד ויצא מהקשר עם צלקות נוספות על פצעים שלא הגלידו.
ההתחלה
חשוב להבין את הנקודה ממנה אנו מתחילים את הקשר ואת הציפיות שלנו בתוך הקשר. לדוגמא: אם הוא מתקשר אלייך פעמיים ביום, או אם הוא לא, האם את מרגישה נטושה ודחויה? זה לא משנה כמה מניפולציות תעשי, הפחד יופיע במידה רבה גם אם לא תגעי בו ולא תטפלי בו. אם הגעת למערכת יחסים מתוך הפחדים האלה, ייווצר מצב שאת תזדהי מאוד עם מערכת היחסים הזאת והיא פתאום תהפוך להיות כל החיים שלך. ואז תיצמדי לבן הזוג ותיצרי מצב של הכבדה.
יכול להיות מצב בו מישהו יתקשר אלייך רק פעם בחודש וגם זה יכביד עלייך, מכיוון שאותו אדם חושב עלייך המון במהלך היום, הוא נמצא יותר מידי בתוך המרחב האישי-תודעתי שלך ומעמיס עלייך. ולעומת זאת יהיו אנשים שיתקשרו אלייך כל יום, ותרגישי שזה חדש וקליל, כי האדם נמצא בתוך ענייניו, מתקשר כדי לתת לך משהו, ולאחר השיחה הוא מרפה ומשחרר ממך את האנרגיה שלו.
רצוי לקחת את ההתנהלות הזאת לתוך מערכת היחסים כי היא מאפשרת. וכל זאת תלוי עד כמה הפחד מטופל, כמה התמודדת עם חרדת הנטישה, עם הפחד להיות לבד, או הפחד שידחו אותך.
מה זאת קנאה?
קנאה באה מהפחד לאבד. היא מתחילה מהתחושה שלא מגיע לך, ואת מתחילה לדמיין שהוא מתרחק ממך ואז את מתחילה לקנא. אובססיות של קנאה, לא מבוססים במציאות, ולא קשורים למציאות. חוץ מבגידה אמיתית ואז יש לקנאה מקום, היא נועדה להישרדות בלבד, אבל אז תמצאי שהקנאה מופיעה מאד אחרת. הקנאה שאת פוחדת ממנה, אין לה שום בסיס אמיתי. זה רגש שעולה ואת מתחילה לפתח סרט שלם סביבו, הסרט מספר לך שאם הוא ילך את לא תתקיימי, הוא מספר לך שקר ואת מתחילה להתנהג כאילו זאת הברירה האחרונה שלך. את תחשבי מחשבות הרסניות, את תחווי כאב אדיר, את תחשבי או תפעלי בצורה משפילה, שאין בה כלום מן האהבה אותה את מעוניינת להיות או לקבל. השקר יגיד לך שאם תמשיכי לפעול כך את תשיגי אותו, הוא יהיה שלך ואז תחווי אהבה, השקר יכלא אותך בתוכו ואת תתני למעשייך לגיטימציה להיות אפילו שכבר לא תזהי אותך שם יותר, את לא תכירי את הישות החושבת, את תפתחי דחייה עצמית שתשתקף אל החיצוני בכך שהוא ילך ממך. גם אם הוא יתקרב את לא תוכלי לחוות את האהבה שלו כי האמון בתוכך נפגע, הוא יהפוך להיות חשוד בעינייך.
רק ברגע שתשחררי אותו ממך, עדיין תרצי אותו אבל כבר לא תזדקקי לו, רק במצב זה את תוכלי לחוות את השלמות לה את מתגעגעת מכל, את תוכלי לאהוב אותו כשתשחררי אותו. את תקומי בכל בוקר ותהיי מוכנה לכך שהוא ילך, את תלמדי את עצמך שהוא לעולם לא יהיה שלך, הוא אורח בתוכך ואת המארחת הכי מדהימה שיכולה להיות בשבילו, והוא רוצה להישאר בך כי זה המקום שהוא בוחר להיות בו.
את תדעי שאת שלמה ומושלמת מעצם היותך בת אנוש, את תיזכרי במי שאת מעבר לאשליית הצורה, את שוב תדעי שהאורח הזה ניתק ממך בעבר הרחוק של הווייתך, רק כדי לחזור אלייך שוב, רק כדי שתארחי אותו בתוכך ותהיו שוב אהבה