זוהי קומדיה איטלקית קלילה על שני גברים שנפגשים כי ככה צריך.
ג'ורג'יו, משורר חולה אלצהיימר שצריך מלווה, ואלסנדרו פרחח צעיר, יתום מאם, שצריך עבודה.
מדובר במסע רגשי, חוצה גילים בין השניים, בשהייה מאולצת שהופכת להרגל, בשיחות סרק שהופכות לעניין, ובכמה שאיפות סיגריה אסורות, שמחברים הכל לכדי חברות כנה עם אכפתיות ודאגה.
איך השוני בין הדמויות מיטשטש ככל שהעלילה מתפתחת, והחיבור שנוצר, הוא טבעי ונכון.
זהו סרט איטלקי מובהק. יש בו רגישות, התלהמות, תשוקה, נוסטלגיה, יצרים, חוכמה ותובנות על החיים.
הוא עשוי בקסם רב ומביא את הרחוב האיטלקי – אם לדייק, רובע טרסטוורה היפה שברומא, על כל גווניו, בתוספת דמויות משנה מצחיקות ובליווי מוסיקה נעימה, אל המסך הגדול.
תסריט מצוין, כזה שמרחיב לנו את הלב, מצחיק, מרגש ומצמיד אותנו לסאב טייטל, שלא נפספס שום דיאלוג.
שני שחקנים נפלאים והשפה הזאת שאתה רוצה לשמוע עוד ועוד ממנה.
Bellissimo – מקסים.
