זהו היום השלישי למסע. אחרי ליל שימורים קפוא במיוחד שבילינו באוהל הנה כמה מסקנות נחרצות בסגנון: שק שינה הוא צינור צר אכזר ובוגדני. ומה שבגיל 16 ביער הזורע היה פאן-פאן- פאן בגיל 43.5 מרגיש יותר כמו אח-אוי-אווץ. ועוד תובנה: אפילו אם קפאת כל הלילה, והאף הצהיר בפנייך הצהרות בסגנון האיש מהים שצועק: אני הולך!!! גם אם אצבעותיך הפכו למיס לוסי קפואות וורדרדות בוודאות תצאי מזה אם יתגלה לנגד עינייך המחזה המרהיב הבא: שולחן עמוס גבינות צרפתיות שמנמנות, ירקות פריכים ובגטים שהקראנץ שהם עושים מרים את הלב לגובה. וכן, גם קרואסונים מלוא הסל. בדוק. יום שהתחיל בשפע שכזה המשיך בשפע מסוג אחר. שפע של אתגר והתמודדות. שפע של חיבור אנושי. של מילות עידוד ומחמאות מלוא החופן.
חברת נשים עלולה להיות ״טריקית״ לעיתים. אבל אני מופתעת שעה אחרי שעה לגלות עד כמה כולן כאן באו בטוב. החל מהשלוש שחולקות איתי ג׳יפ ושעות ארוכות של יחד. דרך שאר בנות החבורה הסגולה, וכלה בצוות החרוץ הקשוב הנוכח. התחושה הכללית היא חיבה פירגון ואיזו קבלה כזו קולקטיבית פשוטה. פשוט כי באנו כל אחת עם שק המטען שלה וקשרנו אותו לגג הג׳יפ ולרגע קל ביקשנו לשכוח ממנו. להיות רחוקות מהמולת היום יום, מהתפקידים שאנחנו נושאות בחיינו, ממי שגדלנו להיות. באנו חדשות זו לזו. ומתוקף כך התבשלה כאן הזדמנות נדירה תחת שמיים שנלקחו מציור להיות. להתנסות ובעדינות לחשוף נתחי נשמה כאלה שלא אווררו זמן רב.
אז התמסרתי, זה קרה לי מהר משצפיתי, זה קרה לי בקלות. וכך, ברוח הדברים הללו, בניגוד לכל הגיון (פרטי) לחוקי הגרוויטציה ולאופיי החרד מצאתי את עצמי נוהגת בג׳יפ נאה בעל מהלכים מגוונים מזנקת בעליה ( כשמצליח לי) נוסעת בכביש צר צר אל ראש הר יפיפה, הדרך מרופדת פרחי בר ובאוויר ארומה שדומה למחשבות טובות ממש. אני גם תלויה מתנדנדת בין שמיים ומים רתומה ומאובטחת באומגה שרק מלהסתכל עליה יש לי צרבת. אבל אני עוברת דרך חריץ בפחדים שלי שמתאפשר היום כאן איתן והנה אני בשמיים.
אני גם מטפסת בעובי יער מהאגדות, צועדת את הפחד מהכישלון את הנשימות הכבדות. ידיים מושטות, וחברה מוצעת, איש לא דוחק בי הן עוצרות איתי ונושמות יחד. הן באו בטוב והן כאן. העלייה ארוכה וקשה, כזו שנמנעתי ממנה שנים. כפי שנמנעתי מהמוני דברים שהסברתי לעצמי שאני לא מסוגלת. אבל הקצב אנושי ומאפשר להיות בקושי מבלי להרגיש ״ מקולקלת״ ולבסוף הפיסגה שהיא אגם מהחלומות. ותחושה שכמוה לא חוויתי שנים ארוכות. מה שמוביל אותי להבנה נוספת חשובה לא פחות . והנה היא היישר מאנדורה אליכם כנראה שבשלב הזה בחיי אני יכולה לבחור לעשות הכל. כל מה שאני רוצה. וגם אם אבחר שלא, כי אני פוחדת, כי עדיין אין בי את הכח, זה בסדר. כי כשאחליט אעשה. כן. ככה זה אצל מלכות.
