צילום: נירה פרי
יום שישי בצהריים בין רגעי שמש וצל, נמל תל אביב האנגר 22 , בית היוצר. בפנים חמים ונעים אוירה מזמינה, סביב השולחנות שפזורים ברחבה מתקבצים הצופים. על הבמה כלי הקשה ופסנתר עוד רגע המופע מתחיל, מופע הבכורה של היצירה "כחוט השנים".
מופע של נשים המדבר ממקום של בשילות על נשים: נשים במעגלי החיים השונים, ובתקופות שונות: נשים בעבר, נשים בהווה, נשים עם מבט לעתיד ונשים בכלל.
שתי נשים חברו ליצירת המופע: ענת פלוקסמן במאית שחקנית ויוצרת ורוני גינוסר :זמרת יוצרת.
השתיים רקמו חיבור בין טקסטים כתובים ומוגשים בסגנון פואטרי סלאם על ידי ענת פלוקסמן,לבין שירים מהאלבום "כחוט השני" (הופק בשנת 2011 )-שירי נשים כותבות שהולחנו ומבוצעים על ידי רוני גינוסר.
צילום: נירה פרי
המופע נפתח כשענת מספרת על אומנות הלא לעשות בזכותה:"אני עומדת כאן ומחרטטת". היא נוגעת ברך של כל מי שנוכח,שהרי לכולנו יש אין סוף סיבות לדחות , לא לעשות, כשברקע מדבר הפחד.
התחושה היא של קשר שנוצר על בסיס מכנה משותף בין הקהל לשחקנית שעל הבמה . הקשר הולך ומתהדק כשענת מתבוננת בעצמה ועם הרבה הומור משתפת בחוויות נשיות שחוותה מאז ילדותה. היא מכוונת זרקור אל חוויותיה של האישה הראשונה בגן העדן, רגע הגילוי של האישה, ואיך הביס הראשון מעץ הדעת העלה אותנו הנשים על רכבת הרים שלא מפסיקה לדהור. היא משתפת את הצופים באופן שבו נוצר הקשר בינה לבין שותפתה להופעה רוני הצעירה ממנה.
מימד הזמן שזור לאורך כל המופע ותקתוק שעון הזמן מתנגן ברקע. האמירה "כולנו אימוזי קטן נקווה שנשאיר אחרינו קצת יותר מכונן קשיח", מעוררת צחוק והנהון בקהל שכולל גם חברה בגילאי השלושים ולא רק את דור האיקס.
ענת מזמנת לנו הצצה על טרנדים עכשוויים והשפעתם עלינו הנשים, מספרת על חברות שלא מרצון במועדונים שייחודיים לנשים כמו גילה בלות.
יש עוד הרבה ניצוצות שמאירים נושאים שבאוויר באור מיוחד שלא אספר עליהם כאן כי אין כמראה עיניים ומשמע אוזניים.
צילום: נירה פרי
כל הנתח המבריק , הנוגע והמצחיק הזה מתובל בשירים ששרה רוני בקול כובש כמו: "אני שרה עם הרוח"– מילים:עידית פאנק, לחן: רוני גינוסר, "רוכבת על רוח במדבר" – מילים: נורית בר שחר צפריר, לחן רוני גינוסר, "טנא של זיכרונות"– מילים סמדר שיר לחן : רוני גינוסר,
המופע מסתיים כאשר שתי היוצרות על הבמה מתנועעות לקצב השיר שבעיני מסכם נפלא את המסע הנשי וקורא לרקוד את ריקוד החיים בכל גיל ומצב, שירו של יורם טהר-לב, "נשים רוקדות", לחן: משה וילנסקי, עיבוד רוני גינוסר.
בנות מאה הן מוכרחות לרקוד…"
עם הנינים והנכדים
בנות מאה הן מוכרחות לרקוד
שיתפקעו כל הידידים
בנות מאה רוקדות על הבלטה
שהבעל יאזין מלמטה
גם אם בלב ישנה טיפונת עצב
ברגלים עוד שמור הקצב.
…באנה, באנה הבנות"
לסיכום
החבירה של המלל הכול כך נוגע לשירים השזורים במקומות המתאימים, מעניקים חוויה מהנה, עוצמתית , מיוחדת שמותירה תחושה של שלמות.
אני נהניתי מכול רגע והתרשמתי שכך גם הסובבים אותי.
מופע על נשים עם כמה קריצות גם לעולמם של הגברים. האיש שלצידי נהנה וגם הוא מצטרף להמלצתי, אל תחמיצו.