בנעוריי אפילו כתבתי על זה שיר: "נערת הקורסים שותה בינתיים תה" לעגני משהו.
כן, פעם קראו לזה קורסים ולי היו מין יחסי אהבה שנאה עם הדבר הזה שנקרא קורסים.
מצד אחד רצון בלתי פוסק להשתתף בכל הקורסים שיש, ומצד שני ציניות מרומזת על העניין.
דואליות בלתי ברורה.
היום זה כבר סדנאות.
סדנאות וירטואליות, סדנאות פרונטליות, סדנאות אינטראקטיביות, סדנאות מולטי דיסציפלינריות, סדנאות מרוכזות, סדנאות מפוזרות, סדנאות עם מרצים אורחים, סדנאות עם משתתפים בורחים, סדנת צעקת חלומות, סדנת כתיבת רשימות, סדנת פזמונאות, סדנת התרכזות בעצמיות, סדנת תקשור, סדנת אוורור, סדנת בוקר מנצח, סדנת ארוחת אלופים, סדנת אימון להצלחה, סדנת היפנוזה ושכחה, סדנת שיווק ומכירת ספרים, סדנת מימון המונים, סדנת צום מיצים וניקוי רעלים, סדנת מדיטציית נזירים, סדנת ריקודי בטן לנשים מעל 50 , סדנת טלטלה ברכות בערסלים.
מה נעשה עם כל השפע הזה המונח לפתחנו וקופץ בכל מדיה אפשרית?
המנסה ללמד אותנו לחזור לפשטות, לכתוב בתמצות, להיות אמיתיים, לתת ערך ולנקטר תובנות חיים.
ומה נעשה עם הבלבול הזה המרצד המקשה על הבחירה?
ומה עם העלות המטורפת של כל הטוב הזה, שמגיעה בדיוק כשפרשת ויש לך המון זמן וקצת פחות המון משאבים פיננסיים?
פתאום יש חשק לעשות והרבה רק מה שפתוח לכל ובחינם!
ללכת לים, לצעוד ברגל, לשמוע מוסיקה, להרגיש את הרוח, לראות את הגלים, לנוח באוויר הפתוח ולהקשיב לציוץ הציפורים, לקרוא, לכתוב, לנצל את הקידמה הדיגיטאלית, חלפה לה העת הפרונטלית, יש אוזניות, יש יו טיוב וטד ופודקאסט ואייקסט וספרים באלפים ואתרים מלאי תכנים עם ערכים.
זה מה שצריך לעשות :
ללמוד ולהתנסות במשהו בלי הדרכה, לנשום כהלכה, ולהחליט עם מה להמשיך הלאה ומה לשלב בשגרת היום בטבעיות לא מתאמצת .
וואו קפצה לי פה עכשיו סדנא חובה! מיינדפולנס בערבה, מקום אחרון, כרטיס בעלות מוזלת, 'יש לך מזל את מתקבלת…כרטיס אשראי, תוקף, 3 ספרות בגב, ת.ז. זהו ! את רשומה, נתראה בעוד שבוע נשמה…