בזמן האחרון השתנתה המשפחה שלנו. זה תהליך, והוא לא קורה ביום.
וכן, הוא טיבעי וזה בסדר… ובכל זאת. לוקח זמן להתרגל.
לזה שהגדולה בצבא ובמשך שבוע כל התקשורת איתה היא הודעות סמס קצרצרות בסגנון צהלי מובהק.
לזה שהמתבגר מגודל השיער מסתובב כשבאוזניו אוזניות וגופו מתפתל בקצב שאין לו אח ורע. עיניו הירקרקות מצועפות בדוק ששמור להתאהבויות ראשונות. סוג של נוכח נפקד.
זה שבא אחריו, שנפשו מצוירת עסוק בגדילה אינטנסיבית. חוקר דברים שוליים לעומקם ורוחבם.
והתינוקת. ובכן, איננה תינוקת. היא אדם שלם ונוכח ביותר.
גם הקירח ואנוכי בתהליך. משתנים ובודקים.
ולכן כשהונחה לפתחנו ההצעה המעולה לקחת את רכב הפינוקים המהודר של הונדה ה-CR-V
ויחד איתו להפליג לסוף שבוע משפחתי, התמלא ליבי צהלולי שמחה וגיל!
בחרנו באיזור ים המלח. ובמחשבה לאחור צדקנו. משהו בנוף המדברי היווה רקע מעולה ליחד המשפחתי שלנו.
לרדת למדבר // עם הג'יפ החדש של הונדה
אני נוסעת לאסוף אותו, את כוכב האירוע. לרגע אני תוהה אם יתנו לי אותו כשאני מלובשת בסחבות הבית שלי.. אבל לבחור האנרגטי שמעניק לי את הזכות לא אכפת. הוא צעיר ומלא בידע שרק חלקיק ממנו אני מצליחה להפנים. כי אפשר לחמם את המושבים ולהזיז אותם לכל מני כיוונים, לפתוח את הגג ולשלוט בטמפרטורה ובמערכת השמע ולראות כשנוסעים רוורס על מסך ו… בשלב הזה אני סוג של מאבדת הכרה. מעונג, כמובן מעונג.
ולכן עד עכשיו לא גיליתי אם הסברה שלי שהרכב מכין קפה בדיוק כמו שאני אוהבת היא נכונה… כי חוץ מזה, הוא סיפק ממש הכל, כולל לחיצות בגב התחתון בדיוק איפה שכואב!
סוף השבוע נפתח באריזה חובבנית, השלכת חפצים אקראית לתיק גדול. אין לי כוח להתעכב, רוצה כבר שמיים ויחד וחיבוקים ואבק פודרה.
הקירח נסע עוד קודם לאסוף את הגדולה מהבסיס ואני נוהגת בפינוקים. עם שני בנים ואחת פעוטה יוצאים לדרך.
תחנה שנייה, כי כבר איזה שעה אנחנו מחוץ לבית והרעב כבד.
ארוחת בוקר. בשלב הזה חובר אלינו הקירח פלוס חיילת אמיצה. כולנו יחד.
בקרית מלאכי עדיין מעניקים סיוע לתושבים אחרי שחלקם נפגעו מפרצי צחוק בלתי נשלטים….
אנא, קוראים יקרים שימו לב לפרצופו של המתבגר שאומר הכל! במתבגרית מדוברת!
יאללה. אל האין סוף ומעבר לו.
מעולם לא נהגתי בסטייל שכזה את הירידות מדימונה. אממממ… למען האמת אני חושבת שמעולם לא נהגתי אני את הירידות, או בחזרה את העליות מדימונה.
אבל הי, זו אני המשופרת, מלכת המדבר. ואני שולטתתתת.
לצחוק // הר סדום
ליד מפעלי ים המלח אני מביכה את הבנות שלי, אחת מני פעמים רבות. מפגינה פתרון בעיות של שועלות שטח (חחח..) ותיקות ועושה פיפי כדלת הרכב ומחצלת מסתירים אותי. הקטנה מוקסמת הגדולה מבקשת את נפשה למות מהבושה!
הנוף נפתח. בגוון אחיד. ושקט סביב. אנחנו נפגשים. ונוסעים לכיוון הר סדום. הקטנה מוקסמת מערימות ה"קמח" שנחות בחצר המפעל, לתפיסתה כל מה שבסופו של דבר יגמר במאפה מבורך. למען האמת, כל המשפחה אוחזת באמונה הזו. אי לכך אנחנו לועסים כעכי עבאדי במרץ וחולקים רגעי נחת ופירורים אין סוף.
משהו בשקט ובנוחות מאפשר לי להתבונן בנו. במשפחה שאנחנו ובפרטים שמרכיבים אותה.
כפי שכבר אמרתי, הימים ימי שינוי. מסיבות שזימנו החיים, מהזמן שחולף ומבחירה.
הזמנים שלנו להיות "משפחה" גם ככה קצובים בשנים האחרונות. בשל האופן בו בחרנו לחיות, תמיד קיים בי הפחד שלא נדע איך להיות יחד. ועכשיו על רקע התזוזות הוא עוצמתי יותר.
אני מתאמנת בלשחרר פחדים, והנוף המונוטוני, החזק שגבולותיו בשמיים מאפשר זאת. אני מביטה בגאווה בארבעה האלה שלי. וליבי מוצף.
כשהם צוחקים ומקניטים. כשהם משתגעים, ובהחלטה של רגע בשדה אבנים שטוח מחליטים לרוץ בתחתונים… הבכורה מתאפקת כמובן…
הם רצים במעגלים, מניפים ידיים. אשת לוט עומדת ללקות בליבה. מי שמע? קודם האמא עושה פיפי וכעת הילדים רצים עם תחתונים….
לדהור בשטח // נחל פרצים
יורדים לנחל פרצים. הולכים בנקיקים. לכל אחד פרשנות משלו. לנוף, לטבע, לשקט שמהדהד. לכל אחד קצב משלו. פתאום היחד-לבד הזה מקסים אותי ולא מאיים.
פעם נורא פחדתי ש"נתפרק" החזקתי חזק עד שכאבו לי השרירים. נלחמתי במה שאי אפשר להלחם בו. פתאום באור הזה, על רקע שמי טורקיז ופסגות, הכל נראה לי בסדר ותואם מצב ורגע בזמן. המתבגר רוצה לחכות ליד האוטו (הוא עדיין לא מיצה את שלל השקעים, מתגים, כפתורים…) הצעיר מבוהל שנלך לאיבוד ומבקש לא להתרחק, הבכורה מהורהרת, בעולמה שלה. וזאתי שבטוחה שכל הנוף הזה נוצר עבורה נישאת על כתפיו הרחבות של הקירח.
ואני, אני מאפשרת לעצמי להיות קרובה ממש, לחבק, לנשק ואז להתבונן ממרחק בטוח על היקרים לי.
אני מפגינה כישורי נהיגת שטח וזוכה לצווחות בהלה בלתי מפרגנות בעליל.. הקירח נחלץ להגנתי ומהסה את הטף, נו באמת היא נהגה כבר בג'יפ עם הילוכים… יורדת בירידה תלולה ומתפתלת בנתיב צר צר. שלל שכלוליו של ה-CR-V מעניקים לי מדדים שונים של מרחק, עצות טובות וצפצופי אזהרה!
כן, אני באמת יודעת, עשיתי זאת. כמה זה נעים!
GIRL POWER
לישון // צימר "אתנחתא"
לקראת השקיעה אנחנו נוסעים לעין תמר. לצימר שנקרא "אתנחתא" .
וכשמו כן הוא, מאפשר בדיוק את זה. כל אחד עסוק בענייניו, כבר אין נידנודים של שעמום, או צורך שנעסיק אותם. המתבגר מסתמס במרץ עם שלל מעריצותיו. הבכורה משלימה שעות טלוויזיה ושני ה"קטנים" משכשכים בג'קוזי. צוהלים ומתפתלים.
הקירח פותר סודוקו ואני סורגת. תמונה משפחתית חדשה. יחד אחר. נעים. אתנחתא משותפת.
ארוחת ערב משותפת. מלאה צחוקים פרטיים. שלנו.
אחר כך יוצאים הקירח וצעיר הבנים לנחל אמציה בחושך לחפש מטאוריטים נופלים. לצעיר רועדות הברכיים וכל היתר, הוא פוחד מהחושך… מטאוריטים לא נראים בשטח אבל השמיים זרועי כוכבים.
והם חוזרים נלהבים.
בבוקר סביב לשולחן בגינה ארוחה מפנקת. ושיחות חשובות. באמת. ותחושה של נחת שמתפשטת בגוף. נחת חדש.
הצעיר מאתר פיסגה נכספת ממש מעבר לגדר והקטנה אחריו. היא מגיעה עד חצי הגובה, הוא, כשאור לא פוחד מכלום, והוא כובש אותה. את פיסגת הפחד שלו.
מתנהלים בעצלתיים. נמרחים. מתקלחים. מתווכחים.
יוצאים לדרך. נחל אמציה, נחל אוויה.
כרגיל, בלב השממה פוגש הקירח מכרים משנים…
השמש טובה אלינו. מחממת ולא מציקה. השקט נעים באוזניים.
בצהריים המאוחרים הבכורה ואני נפרדות. אנחנו בכחול הקטן. חוזרות למרכז, לחיילת יש כביסה לעשות ושעורים וחברים לפגוש.
ה-CRV הגיבור ממשיך לשרת את הקירח, בניו והקטנה. הם מקשיבים למטאל נורדי (יש דבר כזה, בחיי, לא ששמעתי בעצמי, בשביל זה נדרשת אצילות נפש כמו שיש רק לקירח, במיוחד כשהוא נוהג בסטייל…) מערכת השמע בהחלט הוכיחה את עצמה!
הקטנה פורשת בשיא…
לפנות ערב גם הם חוזרים. ה-CRV המהודר מלא בפודרת מדבר, מה שרק משווה לו מראה אמין יותר. כאומר: אל תראו אותי ככה רכב מפנק-מפנק. אני גם יודע לתת עבודה!
סוף השבוע מסתיים.
הלב שלי מלא עד גדותיו. גם סל הכביסה…
איזה פינוק. כמה כייפ היה לנו להיות יחד. בסטייל.
בתמונה: הקירח וידיד קרוב!
מידע מועיל למטיילים:
BIG צומת קסטינה, קריית מלאכי:
בנאלי, מתבקש אבל נוח! מקום טוב על הדרך לאכול (אפילו יש סושי איכותי) וגם לקניות של הרגע האחרון.
מסלול הנסיעה לים המלח:
כביש 25 המשופץ והמורחב העובר דרך דימונה עדיף לפחות עד סיום השיפוץ של כביש 31 העובר דרך ערד. לפי קצב העבודה לא סביר שישתנה המצב בשנה הקרובה. עד כאן הפרקטי. אין תחליף לכביש 31 כבסיס לטיול באזור מדבר יהודה. אתה מקבל את המעבר בנוף ובאוכלוסיה במנות קטנות ומגוונות. תחילתה של הדרך במשטרת העיירות (צומת שוקת) ושכונות הפחונים והמעבר ליד יער יתיר השווה ביקור בפני עצמו עד בקעת ערד. מעבר מהיר בערד דרך הכביש או קצת יותר לאט דרך השטח. וישר לירידות עם הפנים מזרחה, עד שנגלה לו ים המלח מול העיניים.
הרכב הנבחר:
כאמור, אנחנו קיבלנו לטיול הזה את הכוכב, ההונדה CR-V אקזקיוטיב. רכב שניכרת בו השקעה רבה ב"הנדסת אנוש", ירידה לפרטים אשר באים לידי ביטוי בתחושת נוחות יוצאת דופן. תא המטען שלו מרווח ונוח וזה יתרון משמעותי למשפחה מטיילת. מערכת ה-ECON החדשנית מאפשרת ביצועים מרשימים לצד חיסכון בדלק (חשוב למרחקים ארוכים!). הרכב מצויד במיטב השיכלולים לנהג, עם שליטה בכל מערכות הרכב, והוא מספק תחושת ביטחון גם בזכות אחיזה טובה יציבה בכביש. כל אלה הפכו את הנהיגה וגם את הנסיעה בCRV לחוייה של ממש.
לפרטים נוספים על ה-CR-V החדש של הונדה, לחצו כאן > http://www.honda.co.il/CR-V
מסלול טיול – הר סדום:
הר סדום נחצה לאורכו ע"י נחל סדום היפה והמתפתל ונחל פרצים המרשים והארוך. ניתן לעלות להר סדום מכיוון כביש 31 קצת לפני צומת זהר. הדרך עד הכניסה לקניון נחל פרצים או סדום היא בדרכי עפר מוסדרות בנוף פתוח. השריריים שבג'יפים פונים מערבה בסמוך לכניסה לדרך, לסיבוב אגרסיבי בנחל פרצים עליון. אבל אפשר לבחור לעלות למישור עמיעז באחד הנחלים ומשם לצאת לכביש 90 ליד מפעלי ים המלח. אפשר גם לעלות באחד ולרדת בשני ולחזור צפונה לכיוון שפך זוהר ואפשר גם בכל שילוב שתבחרו. נשמע מסובך אבל ממש לא. מפות ניצבות בצמתי השבילים המסומנים היטב ובמידה ולא עליתם על אחד השבילים המובילים לדרכים לג'יפים המדוגמים ומאובזרים, תמיד תמצאו את היציאה בקלות.
דבר אחד חייבים לזכור טוב טוב: כשהיא רטובה, אדמת החוור דומה מאוד לחמאה חלקלקה ששומר נפשו ורכבו ירחק מהם.
לא לוותר על תצפית הר סדום וסיור רגלי בחלק הסגור לתנועה של נחל פרצים, הכולל את מערת הקמח הסגורה כבר שנים. מיטיבי לכת ואלו שזמנם בידם יכולים גם לעלות/לרדת בדרך הסולמות האתגרית או בדרך הדגים המרשימה בצבעים וצורות סלע, המקשרות את שפת ים המלח לתצפית הר סדום.
נקודות מנוחה וצל יש בשפע בכל פיתול וכל נקיק. מומלץ לעצור בצד הדרך ולהסתובב בנקיקים ובערוצים הקטנים. צורות הסלע המרשימות נמצאות בכל מקום מהרצפה לקירות ועד לשמיים. בנחל סדום ממש לא מומלץ לעצור. רוחבו לא עולה בהרבה מרוחב הרכב ופיתוליו רבים.
http://www.tiuli.com/track_info.asp?track_id=192
מסלול טיול – נחלי ככר סדום והמכתש הקטן:
טיול שווה לכל רכב ארבע על ארבע ויש אפילו כאלה שראינו בחלקים ממנו עם רכב חברה. המסלול אינו ארוך – ניתן להאריך אותו, למשל לתוך נחל צין. זהו מסלול עם נופים מאד יפים המשלבים בין נופי צפון הערבה לנופי דרום מדבר יהודה. הוא אינו דורש GPS או אפילו מפה. המסלולים מסומנים ומשולטים היטב בשטח.
המסלול: אפשר להתחיל את הטיול מעין תמר (כמונו) ולהתקדם צפונה בנחל אמציהו. אפשר גם מעידן בחלק הדרומי של נחל אמציהו ולעלות צפונה למפגש עם נחל אביה. השביל בנחל אמציהו מסומן בסימון שבילים אדום. שביל מאד ברור בתוך ערוץ יפה. בחצי הדרך בין עין תמר ועידן פגשנו בשלט המכוון לנחל אביה. נחל אביה מסומן בסימון שבילים שחור ומוביל חזרה לכביש הערבה, מול שלט המכוון לנחל חצרה, המסומן בסימון שבילים תכלת. חוצים את כביש הערבה וממשיכים בשביל שמוריד אתכם לתוך ערוץ נחל צין.
כאן מתחיל החלק השני של המסלול. בסוף הירידה לנחל צין, ישנה נקודת תצפית לתוך הערוץ, מקום אליו נוהרים ציידי השיטפונות. אנחנו בחרנו לעצור להפסקה במפל צין היפה ולחזור על עקבותינו לכביש הערבה והביתה. אפשר גם להמשיך לנחל צין, נחל חצרה, המפלים והגבים כולם בדרך הנוחה המובילה בסופה לחיבור דרך כביש הגישה של המכתש הקטן לכביש 25.
לינה – צימר אתנחתא:
צימר מקסים בעין תמר. מאובזר נעים ומרגיע, בדיוק מה שרצינו. התמחור הגון וההשקעה בפרטים הקטנים מחממת את הלב! (600 ש"ח לזוג בסופ"ש, 500 באמצע השבוע. 50 ש"ח לילד מעל גיל 3).
ארוחת בוקר
אל הצימר הביאה לנו קוטי ארוחת בוקר מפנקת ממש. ארוזה בצורה מופתית, דשנה וטעימה.
השמועה אומרת שבקיץ היא מתכננת לפתוח מסעדה ביישוב.
עד אז, הזמנות בטלפון: 0524504446
60 שח לארוחה לאחד. 110 שח לארוחה זוגית.
היינו כזכור שישה, הזמנו שתי זוגיות ונשארנו עם אוכל לכל היום…
נחלי ככר סדום והמכתש הקטן
טיול שווה לכל רכב 4X4 ויש אפילו כאלה שראינו בחלקים ממנו עם רכב חברה. המסלול אינו ארוך ניתן להאריך אותו, למשל לתוך נחל צין. זהו מסלול עם נופים מאד יפים המשלבים בין נופי צפון הערבה לנופי דרום מדבר יהודה. הוא אינו דורש GPS או אפילו מפה. המסלולים מסומנים ומשולטים היטב בשטח.
המסלול: אפשר להתחיל את הטיול מעין תמר (כמונו) ולהתקדם צפונה בנחל אמציהו. אפשר גם מעידן בחלק הדרומי של נחל אמציהו ולעלות צפונה למפגש עם נחל אביה. השביל בנחל אמציהו מסומן בסימון שבילים אדום. שביל מאד ברור בתוך ערוץ יפה. בחצי הדרך בין עין תמר ועידן פגשנו בשלט המכוון לנחל אביה. נחל אביה מסומן בסימון שבילים שחור ומוביל חזרה לכביש הערבה, מול שלט המכוון לנחל חצרה, המסומן בסימון שבילים תכלת. חוצים את כביש הערבה וממשיכים בשביל שמוריד אתכם לתוך ערוץ נחל צין. כאן מתחיל החלק השני של המסלול. בסוף הירידה לנחל צין, ישנה נקודת תצפית לתוך הערוץ, מקום אליו נוהרים ציידי השיטפונות. אנחנו בחרנו לעצור להפסקה במפל צין היפה ולחזור על עקבותינו לכביש הערבה והביתה. אפשר גם להמשיך, נחל צין, נחל חצרה, המפלים והגבים כולם בדרך הנוחה המובילה בסופה לחיבור דרך כביש הגישה של המכתש הקטן לכביש 25.