..
הימים שבין י"ז בתמוז עד תשעה באב (שלושת השבועות) נקראים ימי בין המיצרים – בין פריצת החומות הר הבית עד לשריפת בית המקדש בתשעה באב..
▪ ▪ ▪
ועל מה נחרב הבית השני? על שנאת חינם.
ומהי שנאת חינם?
הרבה ביטויים לה.
התעלמות מסבל האחר, הגררות בעקבות הרע שעושה אחר.
ולעתים פשוט אדישות.
לעמוד מן הצד כאשר מבזים את האחר.
ולאט לאט לחשוב שאולי זה מגיע לו.
כי תמיד ישנם כאלה, בכל מקום בו נעשים עוולות, המעדיפים לשתוק ולא להתערב. רודפי שלום הם, ואינם נכנסים למריבות. הם מחכים שהאש תחדל כבר, ויוכלו להמשיך לעסוק בענייניהם. זוהי "שתיקת הכבשים" של אותם הסבורים שלעיתים לגרש מישהו ממסיבה זה לא נורא, והעיקר שיתנו לראות בשקט את הסרט, את ההצגה וליהנות מסעודה טובה. שהרי להתערב פירושו שגם אתה תהפוך לשונאו של בעל הבית, שגם אתה תגורש מהמסיבה. וגם אם לא תגורש, הרי המסיבה תיהרס. ומי רוצה להיות בין הורסי מסיבות?!
"בין המיצרים" – כך נקראים ימים אלו בין י"ז בתמוז עד לתשעה באב. ובין המיצרים זה גם כשאתה עסוק במשהו מהנה וטוב, ומול עיניך קורה משהו רע ומעליב. ואתה מתלבט מה עליך לעשות. האם עליך לקום ולסייע לאותו מגורש מושפל מול עיניך או לחכות בסבלנות לחוצה שיוותר ויסתלק כבר, כי האוכל מתקרר. כי תמיד נוח וכיף יותר להיות מן המתבוננים ונהנים. ובעיקר – מן השייכים.
נכון, איש אינו רוצה ממש להזיק לאחר. רובנו אנשים טובים ומתחשבים. רובנו רוצים רק שלווה ונחת בחיינו. אנחנו לא רוצים מסיבות שמתפרקות בשל מריבה פרטית לגמרי ולא אוהבים להתערב, אבל מוטב הרבה מסיבות שמתפרקות ולא בית מקדש אחד שנחרב. כי על-ידי שנאת חינם ושתיקות מול עוולות נחרב הבית. ועל-ידי אהבת חינם עתיד הוא להיבנות.
ואת זה אנו לומדים מן הסיפור הנורא על קמצא ובר קמצא (נלקח מאתר בית חב"ד)
שנים ספורות לפני חורבן בית-המקדש, ערך עשיר אחד מסיבה מפוארת לכל אוהביו. בין היתר, הוא הזמין ידיד קרוב בשם "קמצא". טעות מביכה של המשרת, שנשלח להזמין את כל המוזמנים באופן אישי, גרמה לכך שאדם בשם בר-קמצא, אותו שנא העשיר בכל לבו, קיבל הזמנה אישית לבוא ולהשתתף במסיבה.
בר-קמצא האמין כי העשיר מחפש הזדמנות להתפייס עמו. הוא קפץ על המציאה והגיע אל המשתה ביום המיועד.
העשיר ההמום הביט בו כלא מאמין. "אתה שונא שלי. לשם מה הגעת להפר את השמחה? צא והסתלק מכאן".
בר-קמצא נבוך מפרץ השנאה של העשיר, חיפש דרך להשקיט את זעמו: "הינך צודק; אך אם כבר באתי לכאן, אל תגרש אותי. אשלם לך במיטב כספי עבור האוכל שאוכל והמשקה שאשתה".
העשיר לא ויתר: "לא. צא מכאן בזה הרגע".
בר קמצא: "אשלם לך חצי מהוצאות הסעודה כולה… רק אל תגרום לי בושות".
העשיר: "אין על מה לדבר".
בר קמצא (בתחנונים): "אשלם לך עבור כל הסעודה"!
העשיר (בזעם מתפרץ) אחז את בר-קמצא בידו, וגירש אותו בבוז.
בר-קמצא יצא פגוע עד עמקי נשמתו. פגעה בו במיוחד העובדה כי במשתה ישבו כמה וכמה חכמים, ואיש לא מצא לנכון להגן על כבודו. אלך ואתנקם בהם, חשב לעצמו.
אמר ועשה: הוא יצא אל הקיסר ברומא, שם הלשין כי היהודים מרדו במלך. "אם אינך מאמין לי" הטעים בר-קמצא, "הבה ונערוך ניסוי: שלח עמי בהמה, כדי שיקריבו אותה בבית-המקדש. אם הם יסרבו להקריב את הקורבן, תדע שהם מרדו בך".
המלך הסכים לערוך את הניסוי הפשוט, ובר-קמצא הערמומי מיהר להטיל מום בבהמה. היה זה מום קל; אך על-פי חוקי ההלכה, לא ניתן להקריב בהמה בעלת-מום על-גבי המזבח.
החכמים שנתקלו בבהמה רצו לרצות את המלך. "הבה ונקריב את הבהמה" אמרו זה לזה.
היה שם חכם אחד בשם רבי זכריה בן אבקילס. "אם תעשו זאת, יחשבו כולם כי מותר להקריב בהמה בעלת-מום על המזבח".
"אם-כן, נהרוג את בר-קמצא כדי שלא יוכל לשוב ולהלשין למלך".
אך שוב מנע אותם רבי זכריה. "אם תעשו זאת, יאמרו שמי שהטיל מום בקורבן יהרג".
חזר בר-קמצא וסיפר למלך על התוצאות, והשאר היסטוריה.
אמר רבי יוחנן:
"ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו".
ומה היה לנו בסיפור קשה זה? שתיקתם של תלמידי חכמים שהיו במקום ולא עשו דבר על מנת למנוע את הפגיעה. שהרי אילו עמדו לצד בר קמצא, אילו ניסו לפייסו לא היה נפגע כל כך. לא היתה ההשתלשלות הטרגית הזאת.
ובי"ז בתמוז צמים על פריצת החומות ובתשעה באב נשרף בית המקדש.
ובין לבין אלו ימי המיצרים בהם נוהגים אנו דיני אבלות אלו:
– יש להשאיר מול פתח הבית מקום שאינו מסוייד בשטח של אמה על אמה.
– אדם שעורך סעודה גדולה צריך להשאיר מנה מסוימת שאינה מוגשת.
– אשה המתקשטת בתכשיטים צריכה להימנע מלהתקשט בכולם.
– חתן צריך להניח אפר בראשו.
– שוברים כוס או כלי אחר בחתונה
– אין עורכים שמחות. מלבד שמחות שהזמן גרמן: ברית מילה ופדיון הבן.
– אין שומעים מוזיקה בלוויית תזמורת. אפשר שירה ווקאלית.
– אסור להסתפר או להתגלח.
– נהוג לא לקנות בגדים חדשים או לחדש דבר חדש.
– נזהרים מסכנות, מיציאה בלילה ומנסיעה למקומות מסוכנים.
– אסור (יותר מתמיד!) להכות ילדים ובכלל…
– רצוי לא לחתום על הסכמים וחוזים.
מנהגי האבל יימשכו עד שייבנה בית המקדש השלישי בעזרת השם.
בגלל שנאת חינם ואדישות לצער הזולת נחרב בית המקדש ועל-ידי אהבת חינם עתיד הוא להיבנות.
שנבשר ונתבשר רק טוב.
..
מתוך האתר שלי: "פרשת השבוע" http://web.kosher2all.co.il/Sites8/parashathashavooa/DEFAULT.asp
