פחד- דחף
מאז שאני זוכרת את עצמי היה לי ברור שאהיה מורה/גננת, עוד אז הושבתי את הבובות וקראתי להם סיפור במפגש וגם העברתי להן שיעורים, הקשר עם ילדים היה בדמי ובנשמתי. לכן, ללימודי הוראה פניתי מיד לאחר הצבא בלי טיול בעולם ובלי התלבטויות. ככה גם הייתי החלטית לגבי זה שאהיה שכירה מאז שאני עובדת למחייתי, הפחד מהלא נודע כעצמאית – איך יגמר החודש? איך יתחיל? איך אחזיק את עצמי? כל אלו רק התגברו כשהבנתי שאני שותפה לפרנסת הבית המשותף שהקמנו. אני אדם של סדר, צריכה לדעת לאן ומתי אני קמה ומה מהלך היום ואיך החודש יראה ובעיקר- פחדנית! כן, לכל מי שמכיר אותי ומרים גבה – אני מנצלת הזדמנות חגיגית זו לשבור מיתוס ענק לגביי. אז איך בכל זאת אני בעלת עסק היום? אני עצמאית?! כן! הדחף התגבר על הפחד וכשעצרתי מההוראה לצורך גידול וטיפוח הקן הפרטי שלי והעצירה התארכה והרחיקה אותי מהעולם המוכר והאהוב עליי – ילדים! התגעגעתי וחשבתי איך לשלב אותם בחיי ואיך לעסוק במשהו שהוא לא רק לפרנסה ולהנאה אלא ללב ולנשמה.
התמיכה – מקור ההצלחה!
את קולות הפחד כמו שאנחנו יודעים מאכילה תגובת הסביבה ואני טעמתי ממנה לא מעט, המזל הגדול הוא שלצד הקולות האלו היה לי קול גדול ומשמעותי שתמך! אני יודעת שלצד כל אחת מכן יש קול כזה, רק תחפשו ותתאמצו לשמוע אותו מבעד לשאר הקולות שלעיתים נשמעים חזקים יותר. אני יודעת שאנחנו חזקות ויכולות גם לבד,אבל ביחד כשמרגישים גב ופרגון ולא חשוב מאיזה אדם קרוב זה: בן זוג, חברה, חבר טוב וכו' זה הופך את החוויה לאחרת.
(התמונה מתוך הדף פייסבוק של עדי אביטל רוזין – מומלץ בחום לעקוב)
מה עושים הפחדנים? קופצים למים!
אז מעשה שהיה כך היה: לאחר שהלכתי עם הקולות והפחדים תקופה וניסיתי למקד לעצמי מה אני אוהבת? מה הטעם שחסר לי? איך אני יוצרת משהו שהוא שלי אבל נשארת במקום הטוב שהיה לי במקום עבודתי כמזכירה בזמנו. ביום בהיר אחד, כמו בסיפורים, כתבתי ומחקתי, כתבתי ורעדתי, כתבתי ואפילו לא קראתי שוב – ולחצתי SHARE בלי לספר על זה לאף אחד כדי להתמודד ולקפוץ – סיימתי, צילמתי מסך, שלחתי לאיש היקר שלי וכיביתי את הפייסבוק – כי לא האמנתי…לא האמנתי שיגיבו, שזה ילך, שזה רעיון מוצלח – לא האמנתי! ככה נראתה ההתחלה…
מי שמאמין לא מפחד!
התגובות לא התעכבו, השיתופים, הלייקים וכמובן הפניות, תוך שבוע היו לי שלוש קבוצות של ילדים מגילאים גן עד ו', הבית חגג, הבנות וערן היו חלק מזה ואני – עדיין לא האמנתי… אבל כבר הייתי שם! נהניתי מכל רגע מהתינוק החדש שיצרתי בעצמי, שגרם לי סיפוק, אושר וגאווה אינסופיים! במקביל התחלתי יעוץ עסקי ולמידה של ניהול עסק במקביל ללימודי קונדטוריה, כי הבנתי שיש מעבר לזה. מצאתי שם, פתחתי עוסק פטור – כן אני עצמאית! גיסתי היקרה ויצירתית עשתה לי הפתעה מהממת והכינה לי לוגו שכל כך קלע! כרטיסי ביקור, סינרים, התחילו להגיע עוד פניות – לחוגי בישול בבית, לחוגי מבוגרים, ימי הולדת בישול, אירוח ביתי, ארוחות בוקר, בישול ביתי ועוד. אני אפרת, כמעט בת 40, אשה של, אמא של, מורה של… ויש לי עסק! שכשמו כן הוא "קסם הבישול" כך הוא נולד כמו קסם וכך הוא משרה סביבו את הקסם שלו. במקביל חזרתי להוראה כי אני עדיין צריכה את חבל הטבור ושם זה ההרגשה של הילדים בחינוך כמו שתמיד רציתי! אבל חלמתי! פחדתי, אבל העזתי! אני בעלת עסק! ובכל פעם שאני אומרת את זה אני מתפעלת וחושבת איך לפתח ולעוף איתו עוד עוד. אז הטיפ שלי: יש לכם חלום – תעופו עליו! תקפצו למים! גם אם אתם אוחזים במוכר ובפחד- תחפשו את הקול או הדחף הקטן כי הסיפוק בתחושת העשייה ויצירה אישית – אין לו מחיר!
