אם אתם רוצים באמת להבין את הקושי במלחמה הבלתי פוסקת במשקל אתם צריכים לשמוע מה יש לשרירים שלי להגיד.
לכן החלטתי באופן חד צדדי ובלי לספר להם, לחשוף לכם פרק מיומנם של השרירים שלי. חומצת החלב הנשפכת ברגעים הקשים שאני הולכת לתאר, אכן חורטת את מילותיה בגופי.
"כאן התאומים, מעבירים עוד יום בשבי. השומן נמצא בכל מקום ובינתיים הגבהות מסתירות את האופק. בשבוע האחרון עברנו שלוש סטים של עינויים קשים מאוד. משכו אותנו, הפכו אותנו, מתחו אותנו לכל כיוון. מי מאיתנו שנשבר התעורר לבוקר חדש מכווץ ומפוחד. אם אתם שומעים אותנו אל תדאגו לנו אנחנו משיבים מלחמה. אחרי העינויים הקשים אנחנו נעמדים זקופים כמו אבן ולא מוכנים לזוז."
כי ככה זה, תנסו להזיז בטטה שישבה במגירה של המקרר יותר משלוש שנים. היא תתפרק לכם ביד, ואתם, בריצה קלה לשירותים ורק מהמחשבה של מה שקרה לכם תקיאו בדרך. הפעם הבטטה זו אני, או הייתה אני, ופתאום אני מסתכלת קדימה, גם אם זה לא מוצא חן בעיני השרירים שלי. וזה לא מוצא חן בעיניהם, בכלל לא. כמו שאני מתעללת בהם הם מתעללים בי בחזרה.
למשל אם נרדמתי במקרה עם יד מעל הראש, שם היא תישאר. כנראה גם שלכל היום למחרת. ככה שואלים אותי בעבודה "טל למה היד מעל הראש?" לכי תסבירי להם שזה כי התחלת להתאמן אחרי שהיית בטטה במקרר כמעט 3 שנים. ככה 4 פעמים בשבוע הגוף שלי נשרף מבפנים, נמתח במקומות שלא חשבתי שקיימים ומדי פעם אני שומעת "היי נעים מאוד אני הרקטוס שלך" (כן, גם אני בחיים לא שמעתי עליו…גוגל איט). כל אימון חדש שאני עושה, אני מוסיפה סעיף נוסף בבקשה לאחוזי נכות בביטוח לאומי והיד, עוד תקועה מעל הראש.
נכנסתי להולמס פלייס אנרג'י בקניון חיפה. חוג בודי משהו. אין שריר שלא דיבר איתי. חלקם היו נחמדים ושאלו "מה קורה" וחלקם, היו קצת פחות ופשוט הפסיקו לתפקד. ככה באמצע השיעור מתנוחת הוט דוג נפלתי על הפנים, ואיך אומרים?! עפה לי הלסת. רגל ימין למעלה רגל שמאל באלכסון ועושה רושם ששרירי הידיים ושרירי הגב התחלפו. המדריכה, פצצת על בת מאתיים, צועקת על הבנות בשיעור (כולל עליי) "לא להניח ברכיים על המזרון" ואני שואלת את עצמי איזה ברכיים בדיוק? הן נשארו בתרגיל הקודם כפרה.
בסוף השיעור נגשה אלי אחת המתאמנות הקבועות בחוג ולחשה לי באוזן במבטא רוסי "אל תדאגי מתוקה", היא אומרת, "הכל בהתמדה". ומול העיניים אני רואה רק דבר אחד. המטרה שלי, זאתי שבשבילה יצאתי למסע הזה מלכתחילה. אני רוצה לחיות טוב, והסוד הוא באורך חיים בריא המשלב ספורט, תזונה בריאה וכמובן טיפול מתמיד במעי העצבני שלי בלי להחליף אותו בשרירים עצבניים.
סך הכל אני חושבת שאני בכיוון טוב. כל עוד אני מסתכלת קדימה ולא מוותרת לעצמי או על עצמי. כי בסוף היום, הכל זה אימון בחיים. גם כדי לדבר עברית רהוטה צריך להתאמן. בואו נודה באמת, מילים יפות ומוטיבציה זה אחלה אבל בתאכלס אני עדיין לא שם. אז עכשיו שמישהו בבקשה יבוא להרים אותי במדרגות וימצא לי זוג רגליים מידה מדיום בצבע שזוף חיוור.
#MakeAchange
