יומן קרואטיה – יום 3
נוסעים לעיר הגדולה….
בערך ב-1 בלילה התעוררנו מרעש מבהיל. מסתבר, שסופה משתוללת בחוץ. רוחות מטורפות שורקות, תריסי העץ נתרקים ונחבטים זה בזה ובקירות, ברקים, רעמים וגשם שוטף. חבל רק שלא אמרו לי קודם (ראו סוגיית הכביסה מימים 1+2). בבוקר השכמנו ליום סגרירי שהלך והתבהר והתחמם, אבל היה נעים יותר מקודמיו. התחממות כדור הארץ מורגשת כאן בשנים האחרונות – החורפים קשים יותר (20- מעלות וסופות שלגים) והקייצים לוהטים יותר. קודם כל, ניגשנו למשטרה. אנחנו צריכים איזה מספר קוד לעסק שלנו, כדי לדווח על כל אורח (וגם לשלם עליו מס). אמרו לנו שזה יקח כמה דקות. נו, אז אמרו. אחרי שעתיים כבר היתה לי סחרחורת מרוב דיבורים… השוטרת היתה מקסימה והיתה המתורגמנית בינינו לבין פקידה אזרחית מבוגרת, שעדיין מסורה לטיטו ולבירוקרטיה הסוציאליסטית. הכל טוב, מלבד זה שרוצים שנחזור מחר עם מסמכים שונים וגם עם תעודת הנישואין שלנו….(אין לנו. אף רב לא היה מעורב בקשר שקשרנו בינינו…) כל העניין הצריך עוד ביקור אצל ידידנו, רואה החשבון שלנו וזוכה בתואר המלאך המושיע שלנו – קרונו!
משם נסענו לזאגרב. יש לנו כמה בירורים לעשות לגבי אוכל כשר (בלי לגלות להם שאנחנו התחתנו תחת כיפת השמיים, באגם ירוחם…). בזמן שחיכינו לעוזר הרב כותל (באמת קוראים לו כותל) שהוא קרואטי גוי גמור, שיחזור מהפסקת הצהריים שלו, אכלנו גלידה בגלידריה מפונפנת (הכיוון לארטיקים של אתמול) וטיילנו במרכז זאגרב, שהיא עיר אירופאית יפה ועכשיו גם משתפצת ומתייפיפת. סוף סוף הקרואטים הבינו את ערכה של התיירות והיתרונות שהיא מביאה… אחרי שעה שלמה, שבה התנהגנו כתיירים בחופשה, חזרנו לסורנו ל-5 שעות מתישות של קניות לעסק שלנו, באיקאה ומטרו (חנויות ענק) כדי להשלים/ להחזיר / להחליף ולהצטייד. בעוד כמה ימים הבית שלנו ייראה כאילו אנחנו גרים שם מקדמת דנן… ואני אפילו אתחיל לבשל ולארח. תיכף נגיע הביתה. כמעט 21.00 ועדיין יש אור. נשב קצת בגינה, נקשיב לצפרדעים ולמפלי המרז׳ניצה הסמוכים לבית ונלך לישון. הדרך "הביתה" עם השדות הירוקים ובתי הכפרים, שנהיים מוכרים והנהר המציץ בין פיתולי הדרך ממלאים אותי בשמחה.
