חגגתי השבוע 36 תחילת קייצים.
כמו תמיד אצלי, בטיימינג לא הכי משהו, מספר ימים לאחר תחילת מבצע שלום הגליל אי-שם בשנת 1982, שהפך למלחמת לבנון שהפך לראשונה כשפרצה השנייה, אמא שלי הרגישה שהיא צריכה ללחוץ. ומה לעשות שאבא שלי היה במילואים, אז היא פנתה לאבא שלה( סבא אחר ז"ל) שנלחץ לעזרתה, ומפה לשם היה צריך לטפל גם באחי הגדול, שהיה אז זאטוט בן שנתיים וחצי לערך.( והוא נשאר עם סבתא שלי בנהלל)
כמו תמיד אצלי, מה שקורה לי כנראה לא קורה לאחרים ולהיפך. הגחתי לעולם בבית חולים העמק( למי שלא מכיר- בעיר עפולה), למרות שבכלל הוריי חיו אז ברעננה, העיר בה גדלתי גם אני עד גיל 10.
יצאתי מבית החולים בבגדים כחולים( בזכות בן דודה שנולד שנה לפניי והתגורר בצפון), הראשון שצילם אותי היה סבא שלי, על הגעתי לעולם בישרו ברדיו דרך סבתא שלי
( אימו של אבי) , בקיצור את כל העולם וסבו וסבתו העמדתי על הרגליים ואני בת בקושי יום או יומיים.
אז אומנם יש לי סיפור לידה אולי קצת שונה מהמקובל, אבל בעבר הלא רחוק מאוד לא אהבתי לחגוג את יום ההולדת שלי, אפשר לומר אפילו ששנאתי. לא בהכרח את העובדה שהופ הופ טרללה גדלתי בשנה אלא יותר את תשומת הלב, החיבוק הוירטואלי מהסביבה שרק הלך והתעצם דרך כל הסלולר הזה והרשתות החברתיות.
האמת היא שלאחרים אני מאוד שמחה לחגוג יום הולדת, בטח שיש עוגה וממתקים:-), אבל את היום הולדת שלי פשוט לא סבלתי. אם היה אפשר לעצור את השעון בעשר דקות לחצות בתשיעי ליוני, ואז להריץ קדימה לחצות ועשר דקות ב-11 ליוני מבלי שאף אחד ירגיש, הייתי מרגישה המאושרת באדם.
לפי מספר שנים לא רחוק זה השתנה. משהו בי הבין שאני צריכה לאמץ את החיבוק הזה שהסביבה נותנת לי ולא לדחות אותו. התחלתי להבין שאם אין אני לי מי לי ? ומשנה לשנה אני מארגנת לעצמי יום הולדת הכי מושקע שיש.
לפני שנתיים החלטתי לנסוע לבד ללילה בירושלים. לבד. רק אני ועיר הקודש בדייט.
בכניסה לכותל המערבי תפסה אותי אישה דתייה וביקשה לברך אותי. זרמתי איתה. היא הבטיחה לי זוגיות ואהבה. רציתי לומר לה שלאלוהים יש עיסוקים אחרים( מלחמות, סכסוך ערבי-ישראלי, ביבי ושרה ושות' ) , ולרווקה בת 34 זה כבר אתגר גדול מדי למצוא, גם אם אלוהים גדול כמו שאומרים.
ואני, אין לי ממש מזל מהרגע שהגעתי לעולם, אז אם אני בריאה( לרוב) ומאושרת( לפעמים) זה מספיק. אבל באמת שזרמתי איתה. זרמתי כל כך שבערב, החלטתי להכין רשימה של כל מה שאני רוצה שיהיה בבן הזוג העתידי שלי. לבוא מאורגנת ומסודרת. לוודא שפעם אחת ה-מה נסגר עם המזל שלי- לא יעמוד בדרכי ואני אקבל בדיוק את מה שאני רוצה.
השנה, ביום ההולדת שלי, סגרתי מעגל, נסעתי עם האהבה שלי לכותל. הפעם היינו שלישיה- אני, בובה ועיר הקודש. אף אישה כבר לא תפסה אותי וביקשה לברך. כנראה שהשנה, אחרי הרבה מאוד שנים שהדחקתי, שסבלתי, ששנאתי, שתיעבתי את יום ההולדת שלי, השנה סופ סוף הרגשתי שלמה ומבורכת. אין מה לומר. אלוהים אכן גדול.
למחרת- הייתי נטולת אנרגיה. כנראה שיש דפוסים שלא משתנים, ועם כמויות האושר וההתרגשת הגיעה הנפילה הקטנה. רק חשבתי על תירוצים לא להגיע למפגש אצל עידית-כאבה לי הבטן, אני עייפה, אין לי כוח, בא לי שקט. במקרה או שלא -זה היה מפגש האמצע, מפגש מספר ארבע בסדנה. ולהיות באמצע(ואני בתור ילדת סנדויץ' יכולה להעיד) זה לא תמיד כיף.
אתה מסתכל על מה השגת, אתה מסתכל על מה שעוד מצפה לך, אתה עושה חשבון נפש עם עצמך, והתוצאה עוד לא סופית, ממש לא ברורה, אתה מחפש תשובות וגם קצת להתחבא מתחת לשמיכה.
דיברנו על אנרגיות, על מה גורם לנו להתרגש, על איך אנחנו מתחזקות וממשיכות הלאה, על איך לא נשברים גם כשקצת קשה, על איך לא מוותרים גם שזה מרגיש ששום דבר לא משתנה.
הסיום של המפגש (לאחר פעילות ספורטיבית נמרצת )היה בתצפית לנוף של תל אביב רבתי, כשמשב אויר נעים גורם לך להבין שהכול ממש בסדר. שגם אם היה קשה להחליף לבגדי ספורט עשית את זה, שגם אם היה קשה לרוץ( כי כואבת לי הרגל, אני צריכה לשירותים ועוד אלפי תירוצים) ניסית לעשות את זה, שלא ויתרת לעצמך.
יש משהו מאוד מחבק ותומך בעידית ובקבוצה, אנחנו נשים שונות, לא בנות אותו הגיל, לא מחזיקות באותו המקצוע או אותו סטטוס משפחתי, אפילו לא הולכות עם אותו סוג של נעלי ספורט, אבל אנחנו נותנות כוח אחת לשנייה, מבינות איפה צריך תמיכה ולומדות מפעם לפעם להבין איפה החוזקות ואיפה החולשות אחת של השנייה.
פעם, ממש לא כזה מזמן- לא הבנתי מה אנשים מבקשים חיבוק, מה זה נותן להם?
חיבוק ממש לא חייב להיות מגע פיזי, למרות שמאנשים שאתה אוהב זה דווקא מאוד נעים, חיבוק הוא גם חיבוק וירטואלי, מילות הערכה, כל התשומת לב הזאת, כל האיחולים הנפלאים הללו שקיבלתי ביום הולדת. ביום שלישי חזרתי לעבודה אחרי יומיים קסומים. אחד העובדים בחברה( שגם נתן לי חיבוק פיזי) אמר לי שאני נראית מוארת. אז נכון שיומיים בירושלים עשו את שלהם, אבל אני מוארת היום כי אני מקבלת אהבה מהסביבה. מסתבר שכל השנים הללו היא רצתה לתת אותה ואני…..אני כנראה לא ידעתי לקבל…
