יומולדת "פשניסטי" בגיל השלישי.

לוקיישן: ביתה של דליה גילהר .

דליה אמנית רב תחומית, יוצרת תכשיטים שנמכרים במוזיאון הארץ ובבית התפוצות.

מלהקות: דליה גילהר ואני אירית דגמי

פשניסטיות:

דליה גילהר: אמנית רב תחומית, יוצרת תכשיטים שנמכרים במוזיאון הארץ ובבית התפוצות.

חגית דנה: סטיילינג אישי ופשניסטית

מיקה דרימר: יוצרת ומפסלת נעליים בקו אישי ייחודי, פסלת בקרמיקה, פסליה נמכרו בעולם והוצגו במוזיאונים ברחבי העולם.

מאירה גוראי רז: צלמת אמנית פיתחה ג'אנר בתחום תיעוד חוויות נשים.

רינה לזר: זמרת, שחקנית,סטנדאפיסטית  ומעצבת תכשיטים דור שלישי לצורפים .

אילנה פרנקל: ציירת מוכשרת בעיקר ציורי נוף וציורים אורבניים. מפסלת במוזיאקה.

אני אירית דגמי: שחקנית, מפיקה פרוייקטים נשיים, תסריטאית, מנחה בתחום ההרזייה, בלוגרית בסלונה .

החיבור בינינו החל בהפקה אצל גבירה בסטודיו בשבועות.

ומשם הכל היסטוריה.

נשים בשלות עם אינטרס משותף יודעות בדיוק מה הן רוצות.

דליה חגית מאירה ואני כבר בסשן הראשון הבנו שאנחנו באותו עניין .

מגיבות מהר לרעיונות רוצות אותו דבר בדיוק ורצוי הרבה ועוד.

כמו: להצטלם לדגמן ולהפיץ את חיידק ה"פשניזם" שלנו, ובעיקר להנות מהתהליך.

 את רינה ואילוש חברותיי מעל 20 שנים אני תמיד מזמינה כי שתיהן הולכות אחריי בלי הרבה שאלות.

שתיהן יודעות שאני לא לוחצת, ומצד שני לא כדאי לפספס את ההזדמנות.

בשלב שאני מציעה להן ההפקה היזומה נמצאת כבר כשכל הפינות  תפורות וסגורות.

נותר להן לעמוד בלו"ז לבא עם מצב רוח מרומם ולא לשאול שאלות מיותרות…

אין שעת חזרה מתי שנסיים נסיים.

דליה גילהר בעלת הבית הזמינה באופן אישי את חברתה מיקה דרימר שלתמונה הכללית החברתית מיקה ואילוש לא מוכרות לכולן.

הבית של דליה מופיע בתמונות מעל. בכל פינה בבית ידה היתה שם. ציור/פיסול/תיכשוט/שידרוג רהיטים ומקרר ומה לא.

נכנסנו 4 נשים עם ציוד שנראה כאילו מתאכסנות שבועיים, בכללי הצענו להביא תחלופה של ביגוד, נענוד את התכשיטים של דליה בפירגון רב,

וגם ננעל את נעליה של היוצרת מיקה דרימר.

בכדי לא להשאיר ספק אם נוכל לנעול את נעליה של מיקה או לא, דאגנו בטרום ההפקה בווטסאפ להזמין מס' נעליים.

הגיעה חגית דנה הסטייליסטית שלנו, הגיעה מיקה דרימר פסלת הנעליים שלנו והתחלנו בסחרחרות הצילומים ובכל שלב היתה התאמה כמו הכיננונו מראש.

חגית התאימה לנו תכשיטים ומיקה נעליים.

מאירה עבדה עלינו בכשרון רב ומדי פעם היה צורך גם להרים את המורל.

אני טוענת שאסור בגיל השלישי להצטלם מבלי לחייך, אני הייתי ממונה על נפילות אנרגייה.

כל פעם שנוצרה בעיה מאירה היתה קוראת לי והייתי "מרימה" את השאלטר… (המתג של החשמל).

התמונות מספרות בעצמן.

לאחר שלוש שעות צילומים,הסבנו לשולחן מלא בכל טוב מעשה ידיה של דליה … שבמקרה גם היתה לה יומולדת באותו יום. הרמנו כוסות יין,ברכנו וכמו נשים במיטבן

 החלו שיחות שסחפו אותנו ובשלב מסויים עברנו עם השיחות והמנות האחרונות לסלון המקורר.

השיחה שהפכה להיות סוג של הרצאה ספוטנית על "העצמה" נשית (אני לא מתה על המונח הזה) והזדמנות בחיים מתוך משבר היתה של מיקה דרימר .

אני שאלתי את מיקה מאיפה באו לה הנעליים האלה לראש? בגיל השלישי ככה פתאם.

ומיקה סיפרה:

לקראת גיל 60 חלתה בסרטן, המחלה גרמה לה להפסיק ליצור בקרמיקה, ובתוך שנה החליטה מתוך דחף ללמד ייצור נעליים.

הערה שלי: אני מכירה הרבה יוצרים ויוצרות נעליים, אני משוגעת על כל מה שהיד יוצרת באמנות, אבל לדעתי מיקה היא סוג של גאון יצירתי בכל תחום שהיא נוגעת.

היצירות שלה בין אם זה פיסול קרמי או פיסול נעליים מגיעות לתוצאה שאין שני לה.

ישבתי מסוקרנת ובלעתי כל מילה של מיקה וחשוב לציין שיופיה הפנימי והחיצוני ,הלבוש וההרמוניה שאשה כמותה משדרת זה כמו לצפות ב"קסם אנושי" ואני לא מגזימה.

מי שמכיר אותי אכן אני בין המפרגנות אבל תיאור כזה עד היום לא תארתי בחיי אשה.

מיקה המשיכה לספר  שהקולקציה הנוכחית שאותה הביאה להפקה נוצרה בהשראת לא פחות ולא יותר השחקנית שיופיה חסר גבולות "סופיה לורן" שהיתה אשתו של יוצר הסרטים קרלו פונטי.

מיקה חקרה ולמדה את סופיה (אגב יש דימיון בנשיות הפורצת משתיהן), צפתה בסרטיה, בחנה את תכונותיה שלה עצמה (של מיקה) עשתה חיבורים בין סופיה למיקה איפה דברים נפגשים, התרשמה מהיציבות בחיי הנישואין של סופיה ואכן זה פרט חשוב שהשפיע על יציבות הנעליים.

לנעליים יש "סילואטה" נשית, צוואר ארוך, מותן חטובה, יש נעליים עם חצאית פליסה, זוג אחד יש להם דקולטה וכתפיות ומאחור יש להן גובה שממש מזכיר אשה חטובה .

מכל דגם יש רק 10 זוגות נעליים בעולם, קהל היעד בנות 50 + לא עשירות במיוחד, אלה נעליים שלובשים אותן לא נועלים אותן מוסיפה מיקה.

ואז עברנו לדבר על דימוי עצמי ועוד ועוד ועוד… ויכולנו להמשיך עם מיקה עד בלי די… ופתאם מאירה האחת והיחידה הודיעה שכדאי שנמשיך להצטלם כי היום קצר, ולא הספקנו פורטרטים, ושמלות שחורות ועוד ועוד…

תהנו אירית.