אני מאוד אוהבת להיות עסוקה, יוזמת פגישות עם חברות, הולכת לחוגים, הצגות וערבי שירה הם חלק בלתי נפרד מלוח הפעילויות שלי, שלא לדבר על תשעה נכדים שגם עליהם אני לא פוסחת.
סוף חודש יוני, כל שנה מחדש, מתאפיין בפעילות רבה של מסיבות סוף שנה בבתי הספר ובחוגים וכאשר לזה מתווספים עוד חגיגת סיום י"ב, מסיבת יום נשואים ויום הולדת לחברים, וגם בר מצווה לאחד הנכדים, היומן מתפוצץ מרוב אירועים.
"רק בשמחות" מרגיעים אותי כולם אבל החיים הם לא רק שמחות. בין לבין יש גם ביקור חולים לוויות ושבעה, ולעתים, אפילו באותו יום, גם חתונה או ברית, שבאים כהוכחה לכך שהחיים ממשיכים.
גלגל החיים מסתובב, לא נח לרגע.
אז עכשיו "נפל" עלי יום שקט רגוע ואני קצת מבולבלת, לא יודעת איך לנצל אותו.
האם להרים רגליים ולשקוע בספר שאני קוראת? אולי לסיים אותו?
אולי להקדיש את היום לבית? לנקות, לסדר, לעשות את כל מה שצריך ולא בא לי?
בעודי מתלבטת אני שומעת את קולה של אמא שלי, לוחשת לי ממרומי השמיים, מה פתאום לקרוא!! קודם המחויבות לבית!!
יש יתרונות לגיל השלישי ואחד מהם הוא שאני כבר לא מקשיבה לאמא שלי. אני גם לא ממהרת לשום מקום ולכן מצאתי פתרון……
קצת ניקיון ואז הפסקת קריאה, שוב, קצת ניקיון ושוב, קצת הפסקת קריאה וראו איזה פלא, הבית נקי ואני סיימתי לקרוא את הספר.
אני כל פעם גאה בעצמי, על כך שאני עוד מסוגלת לנקות את הבית. שנים הייתה לי מנקה אבל אני שייכת לאותו זן של נשים שעוד לא נולדה המנקה שתגרום להן להיות מרוצה. אף אחת לא מנקה טוב, כמוני.
האמת, הבית שלי הכי נקי שיש, אבל הגב כואב לי ואני עייפה מאוד. אחרי הכול, נראה לי שאני בכול זאת מעדיפה את מטר האירועים של סוף חודש יוני.
