בפתיח הסרט "רשימות על ערים ובגדים" מאת הבמאי הגרמני וים ונדרס, אשר מוצג לצד תערוכת יוז'י ימאמוטו במוזיאון העיצוב בחולון, הוא מספר על התחושה יוצאת הדופן שחש כאשר לבש לראשונה חולצה וז'קט שרכש בעיצובו של ימאמוטו: "מלכתחילה היו הבגדים חדשים וישנים בו זמנית והרגשתי מוגן כמו אביר בשריון…" מי זה הימאמוטו הזה הוא תוהה, איזה סוד הוא גילה? "הז'קט שלבשתי הזכיר לי את הילדות ואת אבא שלי, כאילו תמצית הזיכרון נתפרה לתוך הבד…" האמירה הזאת של ונדרס היא לא רק פיוטית ומרגשת כשלעצמה, היא גם מבהירה את היכולת הנדירה של ימאמוטו ליצור משהו שהוא יותר מרק כסות אופנתית. את המסוגלות שלו ליצוק לתוך הבגד זהות חדשה אך גם מוכרת לכאורה, איזה ערך מוסף שעבר ועתיד, חדשנות והמשכיות, משמשים בו בערבוביה. לא בכדי הוא מציג בסרט את ספר ההשראה האהוב עליו, שהינו ספר צילומים של אנשים מתחילת המאה שעברה, רבים מהם לבושים בבגדי עבודה ובבגדי פועלים.
ימאמוטו נולד בשנות המלחמה ביפן ב-1943. אמו הייתה תופרת, אך הוא סיים את לימודי המשפטים ורק אח"כ התחיל ללמוד עיצוב אופנה בטוקיו וייסד את בית האופנה הקרוי על שמו. בתחילת שנות ה-80 הציג לראשונה קולקציה בפריס והיה חלק מגל מעצבים יפנים, אשר כבשו את בירת האופנה בשנים אלה ויצרו שפת עיצוב חדשה בעולם האופנה הבינלאומי.
כמעצב ימאמוטו הוא אחד החשובים והמשפיעים בעולם. סגנונו האוונגרדי איננו מושפע מטרנדים חולפים ומתאפיין במס' אלמנטים ייחודיים. ראשית שימוש מוגבל בצבע עם העדפה בולטת לשחור, בגדים רחבים הרחוקים מקווי המתאר של הגוף, ריבוי שכבות, אסימטרית וחוסר שלמות מכוונת ומכאן, ההעדפה ברורה לפרימה ולבדים במראה כמו משומש.
כמי שהעיצובים שלו מוגדרים כאומנות פוסט מודרנית, לבגדים שלו אין זהות מגדרית או לאומית מובהקת, אך על אף האנדרוגיניות שבעיצוביו, הם מלאים בציטוטים הלקוחים הן מהמסורת היפנית והן מהמסורת המערבית.
"אני מתחיל עם הבד, החומר, המגע" אומר ימאמוטו בסרט "ורק אח"כ עובר לצורה". אבל בגדיו גזורים תמיד בחייטות מושלמת ובמראה מוקפד ולמרות המאמץ המודע לטשטש את המושלם והחדש, הבגדים שלו מצליחים לשדר ניקיון, איכותיות ויוקרה.
ימאמוטו מעצב היום כמה קווי אופנה במקביל ביניהם +Noir ו- Y's וכן עשה מס' שיתופי פעולה עם בתי אופנה נוספים, הידוע שביניהם קו בגדי הספורט – Y-3 עם חברת אדידס.
מוזיאון העיצוב בחולון הוא פנינה מקסימה והתערוכה של ימאמוטו, שהיא שיתוף פעולה ראשון שלו עם מוזיאון ישראלי, היא ממתק משובח. התערוכה לא גדולה ומורכבת משלושה חללי תצוגה עיקריים.
הגלריה התחתונה מדמה חלל אורבני, סואן וקצבי. בניגוד לשחור המועדף על ימאמוטו, הבגדים בחלל הזה צבעוניים ועשירים בטקסטורות והבובות נעות בתוך כרך עירוני מדומה. ימאמוטו מעיד על עצמו כאוהב ערים, כי הן מאפשרות חופש, אנונימיות ושינוי תמידי. היום אגב הוא מעדיף להתגורר רוב הזמן בפריס, לדבריו בטוקיו החיים כ"כ נוחים שאין צורך כלל להתאמץ, בעוד שפריס מחייבת אותו למאמץ ולכן גם מאתגרת אותו יותר.
חלל המעבדה לעיצוב בה מוצגות עשרים דמויות בחליפות שחורות גבריות, כולן פונות בכיוון שמלה נשית רכה ובהירה שימאמוטו עיצב עבור הרקדנית המנוחה פינה באוש. במבט ראשוני בחלל נידמה שכל הדמויות לבושות בחליפות זהות, רק במבט נוסף ניתן להבחין בפרטים הרבים השונים ובכך שאין חליפה אחת הזהה לשנייה.
הגלריה העליונה עוצבה כחלל מדיטטיבי, שבמרכזו עץ מורכב מגופי תאורה המשתלשלים ממנו עד הרצפה ומציפים את החלל באור מיסטי אדמדם. מסביב לגופי התאורה מוצגים עשרה דגמים של שמלות ערב בצבעי אדום ושחור (שתיים מהן בשחור, נפלאות בפשטותן האלגנטית).
בחלל ההקרנה הקטן מוצג הסרט הנ"ל של ונדרס, שמנסה לעסוק אומנם על קצה המזלג, במגוון רב של נושאים. בין השאר שאלות של זהות ואופנה, האינטראקציה עם החיים בכרך העירוני, תהליך היצירה של האמן – ימאמוטו במקרה הזה וכ"ו, אך מצליח למרות ריבוי הנושאים, ליצור יצירה די מהפנטת. הסרט אומנם ישן יחסית משנת -1989, אך מומלץ לצפות בו לפני הצפייה בתערוכה. יש שם לא מעט תובנות מעניינות מפיו של ימאמוטו ועל ימאמוטו, המחדדות את הצפייה בעיצוביו.
בסרט ניתן לראות את ימאמוטו לבוש שחורים כהרגלו (ופעם אחת גם עם חולצה לבנה מעומלנת) מוקף צבא אסיסטנטיות הלבושות בבגדיו השחורים האנדרוגיניים, כולן כמובן עם נעליים שטוחות גבריות.
"כשאני רואה לפניי אישה על עקבים גבוהים, אני מיד יודע שאין לי יותר מה לעשות עבורה…" אומר ימאמוטו בסרט לונדרס. כמי שגדל באזור ובתקופה בה נשים על עקבים גבוהים היו בדר"כ יצאניות, ימאמוטו כנראה לא הצליח להשתחרר מהדימוי הזה כל חייו. כיון שהעיצובים שלו יוצאים מתוך נקודת מוצא המכבדת נשים, גם עם תוך כדי אמירות בעייתיות משהו על הגוף האנושי שלא נראה לו יפה (ימאמוטו עצמו בחור רזה וקטן מידות במיוחד, אולי זהו המקור לדימוי הבעייתי), אני פשוט מתעלמת מהאמירה הבלתי נוחה לי.
*
בגדים בעיצובו של ימאמוטו מקו Y-3 קולקציית סתיו-חורף 2013-2012
*
התערוכה של יוז'י ימאמוטו במוזיאון העיצוב בחולון :
5 ביולי – 20 באוקטובר, 2012
אוצרת התערוכה : גלית גאון
עיצוב התערוכה: מר מסאו ניהיי (Masao Nihei) – המלווה את ימאמוטו שנים רבות בעיצוב התערוכות ותצוגות האופנה ברחבי העולם.
ביבליוגרפיה: מאמרה של דר' שושנה- רוז מרזל – "יוז'י ימאמוטו: מעצב, אמן הוגה"
צילומים מהתערוכה: שרון דרעי
לאתר של יוז'י ימאמוטו : http://www.yohjiyamamoto.co.jp/
*
מתוך הבלוג של אלישבע כספי
