חשופה- המסע אל הגוף הבריא.

אין סיפוק גדול יותר מלראות הישגים שהגעתי אליהם בזכות עצמי, נמאס לי להתחיל דיאטה כל יום ראשון מחדש, נמאס לי מכישלונות, אני רוצה לקפץ בקלילות במדרגות, לא רוצה לחץ דם גבוה, רוצה להתבגר יפה וחוץ מזה ומעל הכל יש לי גוף אחד ואין לו תחליף! אני חייבת לשמור עליו זו האחריות שלי לדאוג לו.

בחורה עם מחשב נייד

החלטתי להיחשף.

האמת היא שנמאס לי להתחיל כל פעם מחדש, להיכנס לדיאטה ואז לחטוף בולמוסים של זלילת פיצוי. מוכר לכם? גם לי.

התחלתי את הדיאטה הראשונה כשאני צריכה להוריד כ 5 קילו בלבד. לא הרבה, פוש קטן וזה היה נעלם. הייתי אחרי לידה שלישית, נרשמתי לזומבה, התחייבתי ,הלכתי התמדתי, שמרתי על תזונה נכונה, המעטתי בלחם ועוגות וזה עשה את שלו. אז הייתי בת 37 .

כשהתחלתי את הלימודים התחלתי לאכול יותר בעיקר לנשנש. קצת מפה קצת משם בתקופות של מבחנים הייתי אוכלת בגלל הלחץ מכל הבא ליד.

בהדרגה עליתי עוד עשר קילו. צמיגי שומן חבקו את בטני האחד מלמעלה והשני סובב מותניים ובטן תחתונה, החזה השמין גם הוא, הישבן צנח מכובד משקלו.

אני לא שונאת את עצמי בגלל זה. אני מבינה שהייתי נתונה בלחצים, אני מבינה שהעובדה שעליתי במשקל היא בגלל שאכלתי, ואכלתי. גם פיצות, גם עוגות, סושי וכל הדברים הטעימים שאני יודעת להכין ולאפות. הפרזתי אני מודה שהפרזתי, הגיל לא עשה עמי חסד וכל קלוריה כאילו הכפילה את עצמה במשוואה לא הגיונית.

שילוב תזונה נכונה בסדר היום.
שילוב תזונה נכונה בסדר היום.

אבל מה עם הבריאות? זהו, זה  היה הקש ששבר את גב הגמל. הבחנתי שקשה לי לטפס במדרגות כדי להעיר את הבנים בבוקר, בקושי יצאתי עם בני הצעיר להליכות בחוץ כי באמת קשה לי ללכת, אני עייפה יותר, לחץ הדם שלי עלה, אני אנמית, אפילו הפנים שלי השתנו ואני מרגישה רע, בריאותית, אני פשוט מרגישה רע.

מה עוד? אני בקושי נכנסת לג'ינסים שלי ואני פשוט מכורה לג'ינסים. ממידה 38-40 עליתי למידה 42-44 כשהמכנס חייב להיות סטרצ' כדי להכיל את מידותיי המתרחבות.

המשקל הרצוי נראה רחוק ומתרחק ממני מרחק שנות אור וזה מפחיד. זה דורש ממני התמדה זה דורש ממני התחייבות האם אני יכולה לעמוד בזה? להתמסר לחדר כושר ולתזונה בריאה יותר? בשיא הכנות אני גם אענה על זה- אין לי מושג.

בעלי ניגש ועשה מנוי משפחתי למכון הכושר 'חיטובים' בעיר. כבר רבעון שלם חלף ולא הלכתי. כולם הלכו, חוץ ממני, האמת, שפחדתי למות שם על ההליכון ובכלל לא חשבתי שאני טיפוס של מכשירים היה נראה לי שאני יותר בנויה לאירובי בסגנון מחול כמו זומבה / מחול אירובי. אבל "וואט דו יו נו"? התאהבתי באחד המכשירים.

אני כבר שבוע שני מתמידה והולכת. בהתחלה בקושי הלכתי 600 מטרים מבינים את גודל הזוועה? בקושי 600 מטרים. אתמול הגעתי ליעד חדש- קילומטר 700 משולבים בריצה. כל עוד יש לי באוזניים מוזיקה שאני אוהבת אני מקפצת על המכשירים, אגב, ידעתם ששריר שורף שומן? שווה לעבוד על שרירים.

אני. מתמידה ומתעדת.
אני. מתמידה ומתעדת.

לגבי תזונה, אני לא דיאטנית, אני עושה את מה שנכון לי. לכם אני ממליצה לפנות לדיאטנית מקצועית שתתאים לכם תפריטים.

לגבי עצמי, הורדתי עוגות, נשנושים, לחם לבן ומטוגן,  אני מקפידה לאכול יותר פירות וירקות , אוכלת מעט פחמימות ויותר חלבונים בשילוב סלט ושותה המון! גם תה ירוק וגם מים.

האם יש תוצאות? עדיין לא.

מה דוחף אותי קדימה? ראשית הבריאות, שנית אין סיפוק גדול יותר מלראות הישגים שהגעתי אליהם בזכות עצמי, נמאס לי להתחיל דיאטה כל יום ראשון מחדש, נמאס לי מכישלונות אני רוצה לקפץ בקלילות במדרגות, לא רוצה שפשפת ברגליים שלי בגלל השמנה, לא רוצה לחץ דם גבוה, רוצה להתבגר יפה וחוץ מזה ומעל הכל יש לי גוף אחד ואין לו תחליף! אני חייבת לשמור עליו זו האחריות שלי לדאוג לו.

אז אתם איתי? זו הזמנה לכל מי שזקוק לדחיפה כדי להתחיל, לכל מי שמרגיש שזהו, נמאס והגיע הזמן לשינוי, זו גם הזמנה לכל מי שרוצה לסייע ולדחוף קדימה.

– הערה: אני לא תזונאית או מדריכת ספורט אני אישה בת 40 שמנסה לחזור לקו הבריאות ולהשיג חזרה את הגוף שמסתתר שם מתחת ועל הדרך רוצה לעורר בכם מוטיבציה למצוא זאת גם אצלכם.

 

 

 

 

Edri Maya
סופרת 'סערה מדברית', לומדת לתואר ראשון, רעיה ואמא במשרה מלאה. מאמינה גדולה ב"תהיה האדם שאתה רוצה לפגוש".